Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 4

לוח ארץ־ישראל 4 ואנכי׳ אשר הייתי טרוד לאסוף את קציר שהותי הגיונה —אמר יהונתן— עשיתי לי שומירה פשוטה מאד כשומירת הערבים : לקחתי מקרפיפי שלשה עצים יבשים והעמדתים אחד כנגד השנים, את ראשי ענפיהם סבבתי יחד ואת שני החללים שביניהם סככתי כחשש ושיח׳ ואינני מצטער בלל אס בשעת בלות השמירה יבלו גם כחותיה ותפול ארצה, ומי עזר על ידך להביא את התבואות הגותה? -שאל חנוך— הלא את הבדוי עבדאלא׳ אשר הצטין מאד בהעבודה הזאת׳ הפקדת ל ש ו מ י בכרמך ן ובאמת טוב עשית בי טי מוכשר יותר לשמור■ מהבדוי אשר ה ם והשועלים יסבבו לנו את נדודינו בהלילות האלו, התבואות הניא הגורנה הצעיר בדמן הירושלמי׳ אחד מבני הנעורים אשר שלחה חברת "ישוב ארהיק" למושבתנו להתחנך בעבודה. הצעיר הזה יטפח על פני המשפט הקדוס שנתפשט בין אחינו נחדל׳ כי בני ציון אינם מוכשרים ואינם חפצים בעבודה׳ הנה זה אך שנה מעת עזבו את ספסל ביהמ״ד כבר יודע הנהו את כל העבודות הקשית והרקות שבשדה וכרס ן יחרוש, יזמור, ירכיב וגם יעמוס את העמרים על העגלה. -שהדבר הזה הוא אחת מהעבודות החרשת חריצות יתירה. גם בראשון לציון ושאר המושבות שביהודה—אמר חנוך— שמעתי מספרים תהלת פועלי ירושלם׳ בי מוכשרים וחפצים הטה בעבודה. עלי למהר ללכת לנרני לשום עק על הדישה —אמר יהונתן וילך לו-. ובנימן. גער בנן עשרים שנה עמד על פגי גוק גחל וגבוה׳ ובהשוט אשר בידו למד את הסוסים׳ אשר דשו תחת פקודתו׳ בי ילכו במעגלה ולא יעבטו ארח ותמי וסטרדתו בעבודה