Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 151

— 151 — התורקית הורידה ראשה בעצב, ואחרי כן הזדקפה פתאם ותתכס ותתן אות מחמיר, ללכת אחריה׳ בין שיחי הג{ט8»»ה; לו סירה ובתוכה משוט: — אם אפיץ לב אתה׳ אמרה אליו ברח לך. המלט על נפשך! ויכרע נחמיה על כרכיו לפניה ואחרי כן קפין אל תוך המירה J .ויפליג מהחוף ויבא במרחב הים. עת רבה אחרי כן ראה עוד את התורקית נצבת על החוף ומניעה בצעיפה■ ואחד נסתר מעט מעט -,הכל מעיניו באדי הים הטלאים רזים: האשה היפה׳ העצים וגג הבית. ולא היה עוד סביבו מאומה כי אם ים ושמים. * * * ותפגשהו אניד, אנגלית ויחמל עליו רב החובל ויקחהו אליו ויביאהו יפו. עוד הפעם אחז דרכו ברגליו ויעכר בטפלה המלאה אבנים שזופות־שמש׳ בין יערי צבר קטנים וסלעים שוממים לבנים ומעציבים׳ לעתים רחוקות ראו עיניו מרחוק כפרים קטנים ומעת לעת מצא באר מים וישבר צמאו. הקדחת להטה את גידיו׳ כחו כמעט עזבהו והוא הלך בלי חשך. הוא לא נועז לשבת ולהנפש כי פחד פחד פן ינום ויישן שנת עולם ולא יקיץ׳ ובאמץ רוחו הקשה אל להט השמש, אל , ד׳ועב׳אל הצמה ואל עיפות. — ויהי בלילה וימצא ארחת ערבים; יחמלו על העולה העני ויתנו לו מפתם וטטיטיהם ויחליף כח בשמעו מפי הערבים כי לא רחוקה ממנו העיר משאת נפשו, אתא בקר והעיר הקדשה ומגדליה נגלו לעיניו. ׳י ד ו ש ל ם"! ויתנפל נחמיה מלא קומתו ארצה וישתטוז וישק את העפר ייקדוש ואחר קם וילך לדרכו חיש מהרה, ולא הרגיש עוד כל 1 עיסות ולאות. כפית המגדלים התנוצצו לאור הבקר׳ הפרחים I י׳אדטים והעשבים הירוקים כמו ברכוהו בשלום.