Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 128

128 — גם ר׳ יהושע שהי, ראשי הסנהדרין את מושבו הגלידה ויבחר י^מושב 6־ את העיר פקיעין 1). והנה הזמן אשד בו נוסד הישוב האחרון ומי היי המסבב את הדבר הנס^א הזה כי מספר מאחינו יתישבו באחד הכפרים ויעבדו את אדמתו ויתנהגו בכל דבר כהאכרים התושבים. לא נוכל להגביל בכתר׳ אך זאת נודע כי עוד בראשית המאה החמשית להאלף הנוכחי, בעוד אשר לא עלה על לב איש כי יהודים יובלו לעבוד את האדמה; ומה גם בארץ אמתם; נמצאו כבר בהכפר הזה כחמשים משפחות מאחינו שענדו את האדמה וממנה הוציאו את לחמם׳ ונם אז נקראו מאחיהם יושבי ארץ הגליל בשם סלח י ם. (השם המיוחד ממסת ערבית לאברים עובדי אדמה). הראשון מהנוסעים לארה״ק אשר יזכיר את הדבר הנפלא הזה הוא הדר שמחה ב״ר יהושע ישבא לארץ הגליל בראשית שינת תקני ה. הוא כותב בספרו •אהבת ציון״ עמוד נ״ד ונ״ה. לאמר : "ואצל כסר ראטין 2> ואצלו עיר פקיעין. ובפקיעין יש שם יהודים 1) בנוך להחלטת;־ זאת ננוצא נהמסרה אשר רואה את קני ו׳ יהושע בןחנניה בשמולי ההר אשי העיר צמת עומדת עליז. מעל מערת הקני הזאת יש בנין נ|טן מרובע נעל נמה. ויושם׳ הקביים יחמו את הקנו הזה בטעות לקנו הנניא הושע נן כארי! אך בני העירונו במאמרנו •קברי או־ן הצבי• בד,*ירושלים־ שנה א׳ [עמוד יי] על אי־ אמתת דמם־ה הזאת׳ פי לדבית׳, רו״ל המובא בילקוט שמעוני נם׳ הושע ני בארי אבי הושע הוא בארי נשיא הראונני אשר הנלה עם הנולים אשר הנלה תנלת סלאמי מלך אשור [ד־ה א׳ ה׳ וי] והיא ובנו מתו באשור! ולבן צדקה מסורת האו־י דל ׳נונלה ני נהמערה הזאת קבור חתנא די יהויטע בן חנניה! כמינא בסיף סמר שער הגלגולים וכס׳ אהבת ציון דף נ־ט להרי שמחד. נ־ר יהושע שנזכיר להלן. וגם ו״א בן הורקנום ור־א בן ערך חניריו קבורים! למי מסרה קדומה נ הנמר עלמא שנסנינות צמת. נם נזהר מושה בלק דף ו־ד נוכו וי יוסי דמן פקיעין ומשם נראה ממווש שמקיעין היתר. סמיכה למירון — נטו שהוא נאמת — מקום מושב הרשנ״י וו״א בנו זאת קניו של ר׳ יים׳ תראה המסיר עד היום בסביבות הכפר נאשר נזכיר להלן. 2] כנראה צ־ל ■האמון־.