Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 127

127 צריםין"׳ ונם מסגנון לשונו בסרק י״ב יעטוד שכ״ח> "והוכחנו היות פקיעין ביניהם" נראה מפורש כי הוא לא הי׳ בעצמו בסקיעץואף את שטה לא שטע׳רקעפ״יהמסופרבדרז״ל הוציא את ההוכחה הזאת י). - גם הרב ר יהוסף שמארץ בספרו "תבואות הארץ" פרק ג׳ אומר ז »פקיעין. ..מוכח שתכונתו היתר, בין יבנה ללוד ובעת לא נודע". והנה כבר העירונו בכפרם עמוד קכ״ח וש״ב כי ברשימת שמות הערים הכפרים והחרבות שבמחוז יוושלם הכולל כל חלק הארץהנקרא בשם "יהודה" לא נמצא כפר או מקום בשם פקיעין או דומה. לו׳ ורק בארץהגליל נרטקום שהגבלנו נודע הכפר פקיעין ונקרא עד היום בערבית "פקע"! ולכן שערנו שר׳ יהושע שב אי בעת הקבלת הפנים מפקיעין (עס״י נוסחת התוספתא כת״י וויען •והקבילו את פני ר׳ יהושע מפקיעין") — שהלך שם לרגלי עסקיו— לעירו. —אולם באמת מוכח מסנהדרין שם כי מושבו של ר״י הי׳ בפקיעין׳ וממעשה דר״ג ור״י בר״ה כ״ח א׳ נראה שמושסו הי׳ סמוך ליבנה. אך אחרי העיון נוכל כמעט להחליט כי פקיעין רינזי בדוז״להיא העיר פקיעין הנכחית בארץ הגליל ובה הי׳ מושב ר׳ יהושע ואליה באו די בן ברוקה ור״א בן חסמא להקביל פניו (או בבואו מפקיעין לארץ יהודה לפי ניסחת התוספתא כת־יוויעף. וממעשה דר״ג ור״י הנז', אין סתירה כלל להחלטתנו זאת׳ כי מיד אחר החרבן בהיות מושב הסנהדרין ביבנה׳ ישב ר׳ יהושע באחת מערי ארץ יהודה הסמוכות ליבנה. אולם כאשר נעתק מושב הסנהדרין אח״ב לאושה ושפרעם ששניהם בארץ הגליל, העתיק *] האטנם ני נפיק י״א 1עמוד ערב) אימד סתם! •בין לור ויבנה נשתי שעות וניניהם פקיעיך, אך, מאשר ני נם פה איננו «!ניר את שפ העיר נעיניון ואיננו אומר ני לא נשתנה שמה נירנו אעל שאר הערים, נראה נ״כ ני רק מנח ד. ה י ב ה ה דנביל את מקומה נין יבנה ולוד).