Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 66

— 66 — לפחות הוא שוכר לו תאנה ום־רותיה. שכר התאנה לשנה הוא מארבע עד שמנה פראנק. מכרתי כי היו ימים טובים נם לנו איטר גם אנו ישבנו תחת תאנתינו וגפנינו ־-.אצלו תחת התאנה על הארץ ישן אחד מאחינו הספרדים איש עני הסובב בהכסרים לקנות חלב לעשות גבינה׳ ויעורר אותו השיך הזקן ויאמר לו קום שמעון; כי הנה באו קרוביך (לאמר יהודים כמוך). הזקן בקש אותנו ני נשב על המחצלאות הפרושות תחת התאנה ויתן לנו גם כרים קטנים מטולאים בצמר להסב עליהם, אנחנו מלאנו אחרי דבריו, ונשל את נעלינו מעל רגלינו ונשב תחת העץ; ומיד הגיש לפנינו כוסות קטנות של קאהווע מתוקה, ואחר זה צוה לאפות לנו עוגות מצות׳ אנכי השלכתי קיסם בהתנור׳ואחתה גם מעט את האש כדין M ועל שאלות הזקן מדוע אעשה ככה 1' השבתי לו כי ממדת דרך ארץ אצלינו שלא לאכול פת וכדומה עד שנעמול בו בעצמנו מעט, לקיים מה שכתוב "בדעת אפך תאכל לחם“. תשובתי זאת ישרה מאד בעיניו׳ ויהלל את הטדה הטובה הזאת. אחרי עבור כרבע שעה נאפה הפת — כי את פתס יעשו עגות דקות ולכן יאפו במהירות, ומיד הביא לנו את הסת׳ וגם קערה עם דבש׳ ובצים מטוגנים בשמן הרבה, את הבצים המטוגנים כמובן לא אכלנו' כי הכרתי בכליו שהם בני יומן, כרכנו את הסת נטו •טמלספיס את הצוגאר וטבלתיה בדבש ואכלנו בחפץ לב, כי פת חטה יטלהם היא טובה מאד. ואז עלה בדעתי הביאור "כריכו רפתא בהדדי" יטנטצא כמה פעמים בתלמוד לכונת אכלו ביחד, איטר היה קשה לי איך ומדוע כורכים את הסת ׳־' עד שבא לירי וקיימתיה אני בעצמי והוכרחתי לכרוך את ר,פת,כי אי אפשר לטבל 1> ירד די):וח פת סינ׳ן ק״ב שע׳ף s',