Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 65

— 65 — יעלה חלקו בררום! וע״כ הוא לעולם כמו קדירה דבי שותפי לא קרירי ולא המימי׳ כי מה לו לטרוח ולעקר את הסלעים ואת השרשים׳ אם בשנה הבאה יעלה לו חלק אחר, ועמלו יהיה לאשר לא עמל בו׳ ומסבה זו מתעצלים הם גם לזבל את שדותיהם. באנו עד לפני הכפר ושם ראינו עצי זית רבים אך לא זקנים וגם לא צעירים! ולפי השערתי הם בני חמשים או ששים שנה, נכנסנו בהכפר והוא ככל יתר הכפרים שבארץ איננו מצטיין בנקיותו! כי בכל מקום ובכל חצר צכורים גלי זבל רבים מכמה שנים, ותחת אשר שדותיהם נקיים מזבלו מזובלים חצריהם ורחובותיהם כראוי התבוננתי כי תחת איטר במושבותינו׳ שערי החצרים הם רחבים, כרי שתוכל לכנוס בו העגלה והסוסים הרתומים בה׳ תחת זה בכפרי הפלחים פתחי חצריהם הם קצרים וגבוהים, כדי שתכנוס בו אשתו או.בתו וכדה על ראשה וגם הגמל וחטוטרתו־. סרנו אל בית זקן אחד מנכבדי הכפר "שיך עבד אלשלם" מכירנו- כי בניו וחתניו הם פועלים בטושבתנו. — הוא קבל אותנו כסבר פנים יפות, וכן גם יתר בני הכפר הראו לנו פנים מסבירות, כי רבם הם פועלים בכרמי ישראל שבהמשבות, הזקן הזה הוא ככן שמונים שנה והוא בעל מדות וטוב לב׳ והוא עני, רק בני משפחתו וקרוביו מספיקים לו צרכיו כם׳ להכניס אורחים, בגדיו .היו מטלאים אבל נקיים׳ מצאנוהו יושב תחת תאנתו הגדולה אשר ענפיה המרבים עושים צל גדול, ועל אחדים מענפי התאנה היו תלוים חפציו. הנחוצים לו, כמו ספר לקרא בו, צפחת מים, סכין כים עם טאנבאק, ויתר כליי תשמישיו הקטנים-אצל הערבים מי שאין לו תאנה לאכול מפריה,. ולשכת תחתיה בימות החמה, איננו בכלל בעלי בתים דהרי הו* מסכן גמור, ועל כן אם יש לו תאנה משלו מוטב. ואם לא. 9