Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 47

חושב אותם לשבויו ויפחדו מאד אולי ימכרם כמקום שאין שם כלל יהודים. וגם חג הפסח הקרוב לבוא הציק את נפשם מאד׳ בידעם כי אין להם אף ירקות להחיות את נפשם בימי הפסח׳ אך להצלחתם באה האניה בערב הפסח בחוף ראדוס ורב החובל נתן הישות להמשרת של הריג לרדת העירה ויסביר לו ברמז כי בעיר הזאת נמצאים יהודים והוא טהר ללכת לרב העדה ויספר לו את כל הקורות אותם. אך מאשר כי אי אפשר הי׳ לגמר את פדיונם כו ביום׳ לכן נתנו לו מצות יין וטרור ו־חזרוהו להאניה וביום א׳ דחוה״ט פדאו אותם חכמי ראדום אחרי השתדלות רבה מרבי העיר בסך מאתים גדוש. ומשם שבו לקאנסשאנטינאפאל, וטמנה ירך גאלאין ויאסי לארצם»). בשנת תקס״ה בערך עלו לארה״ק שלשה מתלמידי הגר׳א והם הרב ר׳ סעדיא, הרב ר מנחם מענדיל והרב ר׳ ישראל משקלאוו: שנים האחרונים התאחזו בראשונה בעה״ק צפת״ו׳ ‘־־אשר בה הי׳ כבר ישוב לא קטן מאשכנזים־חסידים— בי פחדו להתאחז בירושלם מפני הרדיפות. אך כאשר נודע להם אח״ב כי גם בירושלם ש כחד, קנאת התושבים מהגרים׳ העתיק הר״מ ומעטים מבני חברתו בשנת תקע״ג בערך את דירתם לירושלס-ויכוננו בה מחדש עדה קטנה מאשכנזים. ועל שם תלמידי הגר״א האלו איטר נקראו בארצם בשם "פרושים" תקרא העדה עד היום כשם "אשכנזים“םרושים". ושם מיסדי הישוב החדש אשר נויעו בארצם לגדולי תורה וחסידים׳ וביחוד שם רבם הגאון יכינו אליהו מווילנא הנערץ והנקדש מאד בארץ רוסיא הועיל הרכה לחזוק הישוב החדש הזה בתמיכה חמרית ולמשוך אליו »)פרשת משעותיו הוציא לא ןר אהד «מעריציו כפי אשר שמע מפי נן לויתר 5®פ •טשעיתהיס* ׳'׳ודפאוו חו־ו), ואחיי עזיבת דנוזמאיח! נמצאים נו זכרופות נכבדים 0קירוי׳ איה׳ק נעת ההיא.