Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 46

- 46 — השליכה אניתם את עגונה אצל חות יפו. את בן לדתו הספרדי הניחו מיד לרדת על היבשה׳ אך אותו ואת משרתו מאשר כי היו לבושים בגדי ארץהמערב ח יצב ו אותם לטרגליסולא נתנום לרדת העירה ויאלצו ללכת באגיה שבאו לחיפה ושם ירדו ביצלום בערב ראש השנה של שנת תקנ״ט. בה ישב עד חג הסבות׳ וחפצי הי׳ לשוב מיד לעירו׳ כי לדעתו השיג כבר את אשר בקש׳ ורק להפצרת משרתו נעתר ללכת לטבריא. בה התראה את הרב ר■ אביהם קאליסקער׳ וממנה עלה לצפת וישתטח על הקברים שבצפת ובסביבותיה" ויתמהטה בצפת מרבית יטי החורף, ואח״ב החליט לשוב לארצו ויטהר לשלח את משרתו לבארות לקחת בעדם מכתב מסע עי אחת האניות של חברת מסחר שלא היי כל פחד מחיל הרוכבים. אך בבואו לבארות מצא כי האניה מלאה נוסעים ואין מקום בעדם וישובו לעכו להמתין שטה לביאת אניות מסחר. בינתים נועד היום המיועד של המלחמה בין צרפת ותוגרמא, והשר המצביא על מבצר עכו הודיע כי כל הנכרים יעזבו את העיר, כי הוא לא יוכל לערוב בעדם ובעד רכושם׳ והישמעאלים התפארו כי יגירו לחרב את כל הגרים׳ והמהומה רבתה בעיר. כל אחד רץ אל החוף לעלות על אנית מסחר ולהטלט מהעיר. והוא בפחדו ובהלות ו רץ נם הוא על החוף ויעלה על אחת האניות׳ ומשרתו אשר נרדם ברגע בריחת רבו׳ בהקיצו משנתו רץ גם הוא על החוף ויחפש את האניה אשר בה עלה רבו ויעלה גם הוא עליה, אך מה גדל פחדם ויגונם בהתבוננם אחרי אשר הפליגה האניה מהחוף׳ כי נמצאים הם באנית מלחמה של חיל תוגרטא. כחמשה שבועות התענו הנודרים האלה בין אנשי חיל לוחמי מלחמה אשר לא ירעו את לשונם, ומכלי הכנת מזון וצידה ויחיו את נפשם רק נלחם נקודים ובקהווז אשר נתן להם אחר המלחים. וככר הבינו לדעת כי רב החובל