Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 23

— 23 טאד תשוקת העלית לארה״ק אצל אחינו בכי* הארצות׳ אך היא יצאה לפעולות בשני אוסנים! בני אוץ הקדם וביחוד יושבי הערים הסמוכות לארה״ק, כמצרים׳ דמשק׳ טרבלום, ארם צובה ועוד עלו ליוושלם להוג את החגים — ועל הרוב בחג הפסח והשבועות — יאח״ב שבו לבתיהם׳ ומהם עלו משפחות שלמות!>. ואחינו בני ארץ המערב -אשר מרחק רב וימים גמלים הפרידו ביניהם׳ ונין הא רץ משאת נפשם— לא עלו לראותה ולשוב אח״ב לארצם כ״א להאחז בה ולבלות בה יתר שנותיהם׳ זולתי אחדים יוצאים מן הכלל. והנה כמובן מהעולים ממין הראשון לא נוכל לקרא כשם׳ כי הם עלו בהמון שנה שנה׳ וגם הם לא השאירו אחריהם מכתבים וספורי מסע. כי מפני קרבת מקומם לא היי להם כל צרך לכתוב לבניהם ומיודעיהם. אולם העולים מהמין השני עלו רק מזמן לזמן ומרביתם היו אנשים מצוינים בערי וארצות מולדתם׳ ולכן כתבו תמיד מכתבים וגם חוברות שלמות אחת תכונת ארה״ק ומצבה וביחוד אדות קברי הקדושים אשר בה׳ ואותם נזכיר לפי סדר עליתם או הזמנים שבהם כתבו מכתביהם וספריהם. בראשית המאה הזאת עלה לארה״ק המשורר הנודע שלא קס כמוהו במשוררי ישראל רבי יהודה הלוי. —לפי ההגדה¬¬!] הרסני] נסנוזנו לנד 8שנת היא נ־ח ניתב : •ני יניס נאים לירושלם חדיר אנשים ונשים מדמשק ואים *ונא ונל גלילות דא־ץ ליאות את ניד.סי? ולגנות עליו". נם הים אישתור׳ השיח׳ שנא לא"׳ נהסשיש שנר אחריו נותב נפשיו •נשתוו ושיחי שיק ׳*שי (נתיצאתנו עשוה קי־א וקי״נו: •ושה שאנו נוחגין עס אחינו אנשי נאולת נו •ושני האיץ נאנש׳ סין (מיאנלום) וחסת דמשק צונח מצרים ואסננז־ויה לעלוות לייושלס נהנים ינמועדיש אינו אלא משני ענמת נשש רוצי, לומר להונות ענמת נששי. וסן חלת ההיא ייילאד. לא נשסק המנהג הוו, והנהו מתששש עד היום׳ ונמלא נל איש סאהינו נארצווז הקיש יעלה למצער שעם אהתניטי ה״ו לאיין הקדושה. ויש אשי ינתחו ונל•הם ויעלו י י נ ל ממש «ארצות הרחוקות׳ נננל׳ קוודיסננאן ואום צונח להוג את אהד החניש יאיהיק׳ והעליה הואת תקרא נשם "זיארא' "סיור". י