Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 24

— 24 — בבואו בשערי ירושתם נפללארץ וינשק את עפרה, ובהשתפכות נפיטו;חיבר את קינתו המפלכת כליות ולב "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". קינתו זאת ושאר שיריו שחיבר בהיותו על הים החוצבים אש שלהבת יר, לארץ אביתינו, עוררו בל״ם בלבת רבים מאחינו בארץ המערב את התשוקה לעלות לארה״ק ולהאחז בה או לראותה ולבכות על שממותה. כעשרים שנה אח״ב (ה״א תתקכ״ה) עלה לארה״ק הרב רבינו משה בן מימון יהרמב׳׳כי) הוא ואביו וכל בני משפחתו שברחו מארץ המעיב. המה באו ראשונה לעכו(ני םיון> וישבו כה כשיטה חרשים, ויאשר החליטו לעזוב את ארה״ק ולהאחז במצרים, עלו ראשונה לירושלם <חשון תתקב־ח, ובה שהו שלשה ימים ויתנו על חרבותיה ושממות בית מקדשה ואח״ב הלכו חבחנד״והרמב׳ים התבודד יום תמים במערת המכפלה, ואח״ב הלכו למצרים. אך לפני מותו צוד, כי יקברוהו בארץ ישראל, ובניו מלאו את צואת אביהם, וקברו נודע עד היום בעה״ק טבריא. בשנת תתקל״א (בערך) עלה לארה״ק הנוסע הנודע ד בנימן מטודילא, הוא עכר בכל ערי ארץ הקדושה וממנה הלך לתור את יתר ארצות הקדם׳ וספת הקטן אשר השאיר לנו לברכה תורגם לכל לשונות הטיס ונדפס פעמים רבות. כשבע ימנים אחריו בקר את ארץ אבותינו הנוסע ר׳ פתחי׳ מרגנשבורג, וגם הוא עכר אח־כ בכל ארצות הקדם וגם זכמנותיו אשר הועלה על ספר בידי הר יהודה ב״ר שמואל מרננשבורג יצאו לאור בשם "סבוב ר׳ פתחיה" או "סבוב העולם", וגם הוא תורגם במעט בכל לשונות אירוסא,’ כשלשים שנה אח״כ (ד״א תתקיע> התעורר רוח עוז בין כל היהודים שבצרפת ספרד ובדיטניא וביחוד אצל רבני הקהלות לעלות לארה״ק להאחז בה ולבנות חרבותיה.