Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 17

17 — ד,עליה בדור הראשון והשני שאחר ד,חרבן היתד, חיונית, לאטר היא לא נולדה בפקודת התורה ומורי העם׳ כ״א העם בעצמו הולידה עפ״י טבע האדם׳ כי זה טבע כל איש לרדוף ולהשיג את הדבר ישאסרר, עליו או לקחו ממנו שונאיו ורודפיו בנפש. "עם ישראל בראותו כי מחריביו לא יאמרו די בחרבן ממשלתו וארצו, רק ידם נטויה לשלול ממנו גם את ששון רוחו ותקותו, ולכן מיו לבלי יראה בעיניו את עיר ממלכתו, גאונו ותפארתו׳־־ גמר הוא למרותה ולעלות במסירת נפש ס על ההרים אשר בסביבות ’יושלם לתנות על חרבנה ולשפוך דמעות על שממות בית.מקדשה. לד,עליה הזאת היתד, התעודה, התכונה וכל התעליות שהיו ליעליה בימי הבית, וגם נקראה בשם ״עליה לרגלי2). אולם באחת כצורתן החצונה נפרדו : במקום הפרסום הגדול׳ הפנים הצוהלים׳ שמחת הנפש, הגאון והתפארת; הדרכים והסדרים הטונים אשד היו לד,עולים בימי הבית׳ — הלכו עתה׳ בחשאי, נגנבה■ בפגים עגומים׳ בנפש מרה׳ בדרכים מקולקלים, מבלי כל סדרים ומבלי כל כניד והדר3).במקום שירי בן ישי מלכם ומשוררם 1) אך במובן יובל ננ״ז להיות ני •מות העולים גדל יפ* «מי הגזלנים אשר דםכירו סגיס לישראל כמו שהזנרנל למעלה. 2) נטדוש שה״ש פסיק הנך י םה : מה יונה אף על ם' שאת ניצלת נהליה מתהתיה אין מנחת שובנה לעולם, כך ישראל אף על ם׳ שהרב בית הסקדש לא בצלו שלש מלים ניצנה, וגב נמהוש קהלת פסוק שדח לחמך על פני המים מםופר מעשה שאירע לוי אלעזר ב[ •צמיע,מנברא היתיב על קורשא דפפינתא ובו* ע־את ענתה הישראל פלקיןלרנלאנירושלם. והנה הרה״ח חיים אפענה״ם בה״ירושלים" שנה ד׳• עמיד 05 הויצב בי מלת ■לירושלים' ה־א הוספת תלמיד טועה, ני נימי ד׳ אליעז- I5 שמוע לא היו ושאין לבוא לירושלם, אך לפיה נכונה מאדי נ׳ לפי האמיד נס נעת שלא היו ושאין לבוא ניוושלם עצמה, עלו על ההרים שנםניביתיה לבבית על שממיתה, וזה ה" נקרא ■עליה לרנל לירושלם". #I מרבית ההקבלות של שתי העליות האלו ׳.תא־ו לננ ח.״ל במדרש איבה פסיק "שרשה ציוך. 3