Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 14

— 14 *את המלא ומחזיר את הריקן . , . יצתה כת ראשונה ונכבשה "כת שניה׳ יצתה שניה ונכנסה שלישית׳ כמעשה הראשונה ״כך מעשה השניה והשלשית׳ קראו את ההלל *A אס גמרו שנו »ואם שנו שלשו אע־ס שלא שלשו מימיהם 2> . .. ואם כי כל כתה וכתה היתר. מכילה המון גדול מאד וכמעט מחצית הח־גג־ם. יכי לדברת ר׳ יהודה שם לא הספיקו בני הכתה השלשית לגמר את ההלל אפילו כפעם הראשונה עד "אהבתי" ובו׳ מפני שעטה מועטין)׳ בכ״ז היו הסדרים כל כך נכונים ומכוונים להמטרה עד כי לסי ערות חז״ל (שם ס״ד נ,) לא קרה מעולסשום סבה כחגיגת הפסח׳ ויק פעם אחת כימי הלל נתמעך זקן אחד והיו קוראין אותו "פסח מעיכין". (סוכה פיה מ״אזאטרו כל מי שלא ראה שמחת כית השואכה לא ראה ישמחה מימיו... ובראשונה כשהיו רואין שמחת בית. השיאבה היו אנשים רואים מכסנים ונשים מנחוץ׳כיוןשראו בית דין שה; באין לידי קלות ראש עשו ישלש גזוזטראות כעזרה כנגד שלש רוחות ששם נשים רואות בשמחת בית השואבד1 5)׳ ומנורות של זהב היו שם׳ וד׳ ספלים של זהב בראשיהן. וד■ סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של שטן של מאה ועשרים לוגשהןמטילין לכל ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמיינידן מהן היו מפקיעין *1 ובהן היו מדליקין׳ לא היתד. חצר •) נל בתר ובתר קיאה את ההלל בעת סדר השחיטה ודודיקה. 2! לסי שסתפי הברנים יב הי׳ והס היו זויזין במלאכתם. *> לשון התיםסתא שם ס״ר. ולס׳ וגרי הרשנו, שם היו הנדזטראות רק לשעתם והן נעשו במוצאי יום טוב האח־ון של ה; ואחו׳ ההנ הימרו ממקומם. *I לסי סםק;ת הננ׳רא (שם נ*נ בי) הבונה בידי נלם׳ ויהי■ אם בן סרת הבר שניר׳ כל אחד ואחד שלשים לוני וכל אהד סהם הוריק את נדו לתוך אהה הםםליפ. ויהי׳ כמות השמן של כל מנודה מאה ועשרים לוג. V) ו*ל מסיידין אותן לחוטיהןוהיו נותנים אותם נתיך הפסלים למען יהי׳ ד.להנ גדול מאד«ומאשו כי לא אנו להשליך את נלאיהננדים לבויון לבן השתמשו נהם להדלקה.