Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 6

וישי לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה" ימיא י״ב; כיו נ׳יז). ולכן הוסיף חטא על סשע ויעמיד במות ועגלים בהעוים שבקצות גבול ממלכתו בדן ובבית אל וגם העמיד שומרים לבלי יעלו לרגל ירושלמר. (תענית כיח א׳1. וגם יהוא בן נמשי, הנמשח למלך כאת הנביא אלישע, אשר הטיב לעשות הישר בעיני ד׳ ויכית את בית אחאב וישמיד את כל בתי הבעל נביאיו ומצבותיו׳ בכ״ז לא סר מחטאת ירבעם ויניח את הנמות ואת עגלי הזהב בדן ובנית אל <ט״ב י׳ כ״ט), מפחדו כי כסא מלכותו ימיט אם יסיר את הבמות והעגלים והעם יחל לעלות לרגל ירושלימה.— העליה לרגל בימי הבית הראשון. בכל ימי השופטים׳ ואף בימי המלכים הראשונים שאול ודור לא יצא חוק העליה לרגל בצורתו ותכונתו האמתית. העם נתאסף אמנם שעמים אחרות כתקופות שונות באחת מהערים אשר שם עמד אתן ברית די ומושב השופט או הנביא׳ ואסיפות האלו הואילו הרבה למטרתן הזמנית שאליה נועדו׳ אך לא היתה להן אותה הצורה של העליה או אסיפת־העם המסודרת והקביעה שאליה כונה תורתנו הקדושה—. סיבת הדבר היא כי עד אמצע מלכות דוד לאיהיתה יתשלם העיר הנבחרת בידי בני ישראל׳ ולאהל המועד לא היי מקום מיוחד רק נעתק ממקום למקום׳ ולכן הותר להעם להקריב את קרבנותיהם בבמות. ונם כאשר לכד המלך דוד את ירושלם מידי היבוסי, ויביא את ארון ברית ד׳ להר ציון׳ בכ״ז עור לא נהיתה העיר הנבחרה ירושלם עיר המרכז ועיר הקדש להעם כלו׳ מאשר כי לא הרשה לו ד׳ לבנות בית קבוע לשמו וארון ברית ד נשאר בתוך האהל׳ וגם מאשר כי מקצת מד,יבוסי ישבו בה עד סוף ימי מלכותו, ולכן לא עלו עור אליה לחוג את