Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. [Seite]

העליה לרגל בימי הבית ו ה עליה אחר החורבן. א. העליה לרגל בימי הבית. העליה לרגל או הראיה היא אחת ממצות תווה״ק אשר טובת האומה וקיומה קשור ושלוב כה. עם ישראל אשר הי׳ מאוחד משנים עשר שבטים אשר נחלת כל אחד מהם הוגבלה בגבולים מלאכותים וגם טבעים׳ יכול היי לשכוח ברבות הימים את אחדותו ואחותו, ולהקרע לקרעים שונים, ולכן השכילה תורהי׳ק בצמתה כי בכל חג ומועד יקבצו ויתאספו כל בני ישראל יחד לעיר המרכז עיר הקדש והמקדש. כי מלבד התועליות הרוחניות של המצוה הזאת• צפון וטמון בה תועלת חמרית נערה, והיא קיום אחדות האומה וחזוקה. כי בבוא כל ישראל מדן ועד באר שבע לחוג יחד את חגיהם ולהקריב את קרבנותיהם נעיר המקודש ה לה׳ עיר המלוכה ובירת הארץ —אשר במכוון לא ניתנה לנחלה לאחד מהשבטים-׳ זכרו את צור מחצבתם ויתחזק קשר האחדות והאחור״והרחוקים נהיו לקרוכיס׳והאויבים נהפכו לאוהבים. ובלי ספק מלכד הוראת תורת ד׳ ודיניה ודברי חכמה ומוסר אשר הטיפו הכהנים והמורים להעם,עוד היו "ימי העליה" מיועדים גם למועצות כלליות בהמצב המדיני של האומה׳ הזוקו והגדלתו.— את הערך הנכבד הזה של העליה לרגל רואים הננו בדברי בן נבט הטהרס הראשון של אחדות ישראל: "עתה תשוב הממלכה לבית דוד׳ אש יעלה העם הזה ולרגל] לעשות זבחים בבית ד ביר ושלם