Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 137

137 — אשר כל היום המעדר והאת וכל כלי השדה בידיהם, הנם עתר, כעולם האצילות.אין פה לא אכילה ושתיה ולא הוללות ושעשועים גי אם בחורים יושבים ונהנים מזיו השכינה« מרוח אלה,ים אשר שפך על עבדיו הנביאים ועל הסופרים הנעלים ועל המליצים והמשוררים אשר בכל דור ודור. התבוננתי במנהל המושבה ועטו כל בעלי המשרות אשר להערה. ואמרתי בלבי,ל סי החכמה שחכטתי מפי הנסיון בחו״ל כי האנשים האלה הם בודאי רחוקים מידיעת התורה ואחוזים הם להיהדות רק על פי מקרה ד,לרה׳ אנשים אשר אכלו מעץ החיים וכל עסקם בדרך ארץ והויות העולם ובכל קדש לא נגעה ידם. והנה הם כלם תלמידי הישיבות v| וכתי המדרש לתורה ולתעודה ויהי מקום בראשם גם לתושיה וטזמה׳ חכמה ודעת וכל חרשת המעשה! הולך ותר הנני, למצא אחד אחוז למאה אנשים פשוטים ומגישמים, בהיות החזון הזה יקר וכדברי הרמב״ם ז מעלת הדבר תלויה בהעדרו. והנה אורחת שועלים, שכירי יום׳ חידש או שנה הולכת ובאה מן השדה, שמחתי למציא בהם את אשר בקשתי. נטיתי אזני לשיחם והגיונם, והנח יכם כבלם חובשי בית המדרש! הקול קול יעקב ואף כי הידים ידי עשו. נפשות עדינות בגויות גסות! ראיתי מעשה וזכרתי את ההלכה אשר קבענו אני וחברי במשנת הישוב, שם בשבת מחכטוני, באספה אשר היתר, ב^קשן אישר ברומניה בשנת תרט״ב לאטד : *אם שני אנשים שקולים, תואמים בכל התנאים הדרושים "לחיות בין העולים הראשונים לארץ ישראל, אז ינתן היתרון לזה, ׳אשר איננו יודע ספרי. כן חשבנו, כי תכבד עבודת תשרה על ייאיש אישר יישב על ספסל בית המדרש. עתה נוכחתי לרעת כי אין התורה מתשת כהו של ארם, אלא כשהיא לברה שעשועיו כיום ובלילה, כשהוא מטית עצמו עליה ושוכח את הכתוב *, השטים שמים לה׳ והארץ נתן לכני אדם. וזכרתי מעלת ערך 8נ