Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 47

m — 47 — נערי הת״ת ומלמדיהם בראשם לטייל מעט מחוץ לעיר* 1), אב. בבתי כנסיות הספרדים אחרי קריאת מגילת איכה בלילה יכבה השמש כל הנרות׳ והקהל היושב על הארץ ינגן בנגון עצב מאד את הקינה "אז בחטאינו־ ואת הקינה "קול ברמה נשמע'׳ וכד *1. והחזן או ראש הכנסת יעודד את הנאספים׳ כי כהיום הזה הושלך משמים ארץ עטרת תפארת ישראל הודו כבודו והדרו וימנה נם את כל הצרות והתלאות אשר עברו על עדת ישורון בכל ארצות פזוריהם בשנה הזאת ויזכיר את מנין השנים לחורבן חביתיא ובמאמר חדל ׳כל דור שלא נכנה הבית בימיו כאלו בימיו נחרב" יתם דבריו. ומעיני היושבים לארץ בחשכת אפילה יתפרצו הטעות כנחל. הרבה מאחינו האשכנזים ילכו בחצות הלילה אצל כותל המערבי ושמה יאמרו תיקון חצות ותיקון שלש משמורות בקול איום ונורא הסולח כליות ולב. בבתי כנסיות הספרדים יפרשו למחרתו בבוקר מכסה שחור על הבימה. וגם סה״ת אשר יקראו בו היום ילבשו מעיל שחור׳ ישמש בהכ״נ יסובב עם קערת חרם מלאה אפר וכל אחד מהמתפללים יקח מעט אפר וישים על מצחו 4). י] המנהג הזו. נהג נימי ערי אר׳ן תונרמא! ורוב אדן נשאל מהרב ח״ם פלא;■׳ ראב״ר באזמיו על מקורו! והשיב לו הנזעם על דרך רמז. 12 * בבתי רת״ת והספרשל הפפוויסיללדו להנעריס לקיא את שתי הקנון! האלה בע־ם. *I המנהג הזה מנהג קדום הואי והרב נעל פרי האדמה נתן סימן לוזזני ה1נםת ליעת תמיר את לספר השנים לחרבן הבית! והוא : להוסיף 1,2 שנה על הפרט קטן שלנו ולצרף אליו אלף או להפר 68 שנים ממספר הנוצרים. ולפי החשבון הזה הי׳ ההורנן נשנת נ׳ אלפים תתנ״חי אך נ״ביהנ״נ תלמוד תורה' נוהגים מזמן קדום לחשוב שנה אחת ייתר לשנות החרק! לאמר ניחחונן חי׳ נ׳ אלפים תתנ״ט• *•] ביהוד בלקום הנחת תפלין! לקיים מה שנאמר "לשום לאבלי ציון למת להם שאר תחת אפר" (תענית ט״ז ע״א>.