Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 40

— 40 .זאת חלק גדול מיושבי העיר לא יקנו מצה מוכנת רק בעצמם■ יקחו קמח ויתנו אותו לאמות ויעמדו מהתחלת האסיר, עד סומרו• למק יהיה לבם נכון ובטוח כי אין בם אף נדנוד חשש חימוץ. המצות האלה יקראו »בלתי" לאמר שחטיהם היו בלתי שמירה!/ אך רבים יקחו חטים שמור ים ויתנו לאמות או יקנו מצות שמורה אמויה. — היא תאמה למני מצת "בלתי/ והמהדרין מן המהדרין עוד ידקדקו לאמות המצה ב ה ת נ ו ר ה ר א ש ו ן או אחרי שהוגעלו התנור והכלים שנית. והרבה יקחו להסדר מצת ט צ ו ה שנאמו בע״ם אחר חצות היום (ראה המנהגים לחדש ניסן). ועדת הסמרדים תחלק בע״ם מצות שמורה לעניים חנם למען יוכלו גם הטה לקיים מצות אכילת מצה במצות שמורות׳ ומנהג קדום הוא*)• בערב מסח יקבץ מחזיק החצר מצה אחת מכ״א מהשכנים או חכה להם בטצותיו ויעשה ערובי חצרות לכל השנה, ובע״ס הבא שורטים אותם בהתנור שאומים בו מצת המצוד!» הספרדים נוהגים כי אחרי אשר יחצו את המצה האמצעית לשנים׳ יכרכו את חלק האפיקומן במטפחת. ואבי הבית ובניי יחזיקו אותה על כתפם חליפות במשך זמן ההגדה. ויש שדקדקו לאמר "כך יצאו אבותינו ממצרים". ביום א׳ של מסח ילכו מרבית יושבי עירנו להתפלל תפלת מוסף לפני כותל המערבי. ואלה המתפללים בבתי הכנסיות ילכו אחר התפלה על מעקת בתי הכנסיות "בית יעקב* ו״תפארת ישראל־, ועל גנות הבתים הגבוהים אשר משם יראו הדר מקום 1) דיל שנקנים בשוק התנואד! ונאמתשוים לחשי שמורה נחדל, יען נל ימי ךק״ן לא יודו סה גשמים. וחש׳ השמורה ׳וקצרו ויורשו בטקלות אך טידודים.• ואופ|י: ע שיתה ננאו נאחת מהשנים הנאות. *> תקנות ׳יושלם חלק ארח ה״פ.