Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 8

דיוטא׳ והנאספים ־־ או בעל הברית לבד — נתנו לו מתנה כמסת ידם׳ וזה הי׳ חזקה של החכם הזה ואחר לא יכל למלא את מקומו, אך זה שנים מספר אשר החכם הזה שחל״ח׳ ועיר קדשנו נתפשטה הרחק מאד מחוץ לחומת העיר׳ ועי״ז נתבטלה מנהג הדרושים׳ והנאספים ילמדו בזוהר ם׳ לך לך. ויש נוהגים—ביהוד אצל המערבים —כי אחרי לימוד הזוהר יעמידו טס מלא קנים דקים ובהם תחובים נרות דוננ דקים — כנרות החנוכה — רבים׳ וכל אחד מהנאספים ידליק נר אחד ויקח את הטס וירקד עטו לכבוד המצור. ויתן מתת ידו להשמש, ואחרי אשר ידלקו כל הנרות יקח כל אחד מהנאספים נר אחד לביתו לברך עליה במוצ״ש בשעת הבדלה.ואח״כ ינגנו פזמונים מיוחדים וביחוד הפזמון המתחיל "אערוך מהלל ניבי לפני אלקי אבי לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא״!t, ואחרי כל חרוז וחרוז תחזר המקהלה את המאמר -לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא". ומספר אנשים לומדים כל הלילה איש איש במה שלבו חפץ, ויערכו סעודה לבני המשפחה. ואת הלילה הזה יקראו •ליל עריכה". הברית הוא על הרוב באחד מבתי הכנסיות או בתי מדרשות, ומעמידים שני כסאות אצל י ארון הקודש׳ האחד למושב הסנדק אשר הנהו גם הלוקח את הילד מהנשים המביאות אותו׳ והשני מכוסה בפרוכת יקרה ואיש לא ישב עליו; והוא יקרא בשם -כסא של אליהו הנביא", ההמון והנשים נוהגים להעמיד תחת כסא אליהו כוסות מלאות מים. בהאמינם כי המים האלו מסוגלים לרפאות כל חולי וכל נגע בטרם יביאו את הילד לביהכ׳נ יחלק השמש לכל הנאספים טין עשב מריח, והחזן I1 נדפם בספר קונן פזפונים ושירים דנקיא "יגל יעקב" ייוזשלם תונז-ו,), ושיטנו : 'אננידוד בן אהרון נן חסין חזק".