Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 22

בצאת אנשי החברה עם הנפטר משתה ביתו ישבור שמש החברה כלי חרם על מפתן הבית ויכריז בחרם יהושע כן נון כי כל זרעו1) לא ילכו אחרי מטתו ללוותו עד אשר ישובו בני החידה מביהק־ב, וכן ישניחו שמשי החכרה כי נם נשים אחרות לא תלכנה אחרי המטה ללוותו. בני החברה ישאו את המת על כתפם — בשני מוטות עץ המשולבים בבריחי ברזל בתבנית סולם — מביתו עד שרה הקברות איטר כראש הר הזיתים. במות אניטי הימם ישאו אנשי החברה את המטה בידיהם סמוך לארץ וזה יחשב דרך כבוד. ובפטירת אחד הרבנים הגדולים ילכו לפני מטתו נערי הת״ת ובתי הספר שנים שנים ומוריהם בראשם וישירו מזמור ■יושב בסתר" בקול מר ועצב ובידיהם נרות דונג דולקות ומשני עברי המטה ילכו שנים משמשי העדר. ובידיהם נרות שעור. שחורות גדולות במאד, בצאת אנשי החברה עם המת מביתו וכן בבואם אצל ׳מערי כהט״ד יעמדו עם הנפטר ויאמרו משנת עקביא בן מהללאל ופסוקי צדוק הדין׳ ואם הנפטר הי׳ חכם או עול ימים אומרים גם שבחים והתעוררות׳ ואחיב יאמר אחד מקרוביו קדיש לעילוי נשמתו׳ובצאתם משער העיר וחוצה יאמרו כל ההולכים אחרי מטתו וגם נושאי המטה מזמור "יושב בסתר"2) הרבה פעמים עד הגיעם לשפולי הר הזיתים. וביחד ידקדקו לעשות יטבע מעמדות כאלה. I1 המנהג הזה בדברי הקבלה •שרוד, ימנילתו להפיל חתת על נ: י ד. נ ר ננעי בני אדם לבל יהינו לילך אתר מעתו ולהתדנק בי. 2) נו׳ בספר טענוד יב־קדףנ״ז (ווילנא תד־ןי. והוא הסד עם חנםטר נ׳ ע-ז יוחלש נח הקליפות והמקטרנין. אולם טרם צאתם משער העיר לא יאמרוהו ני נפנים עיר קדשנו תש נח הטזיקין, ועי! בהקדמת ספד צח ואדום שהבריח שנא״י אין לומר ספירת מודעה הנהיג לומר אצל חולים אשד הניעו לשערי מות.