Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 20

— 20 — היהודים. גם במות אחד החכמים הפשוטים ילך שמש העדה בכל חוצות ורחובות היהודים ויכריז "ללוות את המצוד,׳* 1)׳ וגם אז כל איש אשר עתו תרשהו ילך לקיים מצות הלוית המת בלילה כביום 2 *>. משך הזמן הקטן אשר גוית המת תשכב על הארץ — בטדם שיבואו אנשי החברה קדישא לטהרה ולרחצה—תשבנה נשי בני טשסחתו בעיגול על הארץ׳ ובקול בוכים מר צורח תתנה המלומדת שכהן את מעלת הנפטר וגודל האבר» אשר אבדה משפחתו, והנשארות תשרקנה תהמינה ותכינה בידיהן על ראשן מצחן וחזיהן באופן איום ומבהיל 8) למאוד׳ וגם אחרי אשר יוציאו את המת מהבית עוד תעמודנה אצל החלונות ובקול בוכים תניפנה את ידיהן אחריו לאות הפרידה׳ תשרקנה ותתגדודנה בפניהן וחזיר,ן מאין הפוגה עד כי פלצות וזועה תאחז את נפש כל איש מהעומדים. גוית המת תמחץ במים קרים ובורית ולא לבד מבחוץ כי גם בגי מעיו ימחצו ו־ונקו במאוד ע־י מים ובורית׳ ויורחצו כ״כ עד כי המים אשר ישפכו לתוכם יצאו זכים ונקיים בלי שום ליכלוך וריח רע כלל. הרחיצה הפנימית הזאת תקרא בשם "בדיקה׳' יען כי יבדקו את המים היוצאים מטנו אם זכים הטה 4>. O ואם הוא גבר בניברין\וםיך הערש אחר הקריאה דזאת את ערך הנפטר והעלתו. I2 המנהג הוד. על אדני הדין ניסה, כי בענין דליית המת בעת הוצאתו לקבורה אין כל היי^וק בין מקום יביע למק׳ם עאץ בה חברות נחימ״אי וכולם מחויבים ללוותו (ידה ע0״נ ה״א). *] דאה מוער קטן פרק נ׳ מימנה ם׳. והמנהג הזה •מל ד,התגודדות נוהג ביחוד אצל בני המערבים. I4 המנהג הזה אימנו נז׳ נם בם׳ מעב־ יבוק אימר אפף וקיבץ כל הדינים הניהגים בסטירת המת רחיצתו ונזהרתו יכו׳ דםר לא נעדר, אך בכלזאת הנהו נוהג בכל ,ארץ טורקיא ונוהג ג*כ בילדים קטנים.