Luaḥ erets Yiśraʾel · 1898-01-01 · שנת התרנ״ט - שנה רביעית - 1898 · p. Seite 19

19 — ורעהו ישיב "נעימות וטובות, או "תזכו ותחיו ותאריכו ימים". הבא לבית רעהו בעת האוכל יאמר "רפואה וחיים" ולהשותה מים יאמרו "מים חיים" והם ישיבו "ויוסיפו לך שנות חיים". להמתעטש יאמר •חיים טובים" והוא ישיב את הפתגם הנז׳. הבא לברך לחתן ובלה ולבעל ברית ולשאר בעלי שמחות יאמר "בסימן טוב" והם ישיבו "ה׳ יחיהו,.—הנא לבקר את החולה ’אמר "לא יאונה לצדיק כל און" והוא ישיב "כברכתא המרי. היורד לפני התיבה או העולה לתורה ולדוכן ולדרוש, בשובו למקומו יאמרו לו היושבים בתתם את ירם על לבם ועל מצהם לאות הכנעה וכבוד "חזק ובתך" וגם הוא ינופף את ידו מעל מצחו מעט ויענה "חזקו ואמצו־.— להעושה איזה מצוד■ אומרים "תזכה למצות", והעונה אומר "תזכו לעשותי. כשאחד מבני הישיבה או איזה חברה לא בא יום או יומים למקום הנועד, בבואו יאמרו לו חבריו "לא יפקד מקומו" והוא ישיב למו "מקומי בל יחסר־, הלוית המת וקבורתו. בענין הלוית המת ידקדקו ויזהרו יושבי ארה־ק למאד. כמות אחד מהחכמים הגדולים יסובבו שמשי העדה ויכריזו "בטול מלאכה"1), מיד כל החנויות יסגרו על מסגר׳ בעלי אומנות ועבודה יניחו כלי אומנתם מידם וכולם ילכו לחלק את הכבוד האחרון להרב הנפטר וללותו עד שער העיר או עד בית מועד לכל חי, ודומיה איומה דומית מות תשלוט אז שלטת ברובע 1) הקריאה הזאת תקרא מיד כצאת נפשו. האומנם כפי הדין המובא בירד ס״א פטורים בעלי אומנות לנטל ממלאכתם קודם הוצאתו במקום שיש הברות נמחש״א, ולא נוי בל חילוק נוה בין תלמיד חכם לשאר אנשים, ובנראה רק משום ככור התורה ולוסדיההנהיגו המנהג הוד.