Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 121

121 והתפלות אשר היו נהוגים בזמנו באוהיק!). וכל שריד וזכרץ מזכרונותינו וקדמוניותינוהיו יקרים אהובים וחביבים בעיניו מאדי׳ ובבל לבו הי׳ הפין כי גם ממן גלותנו יתרבו מספר אחינו בה * 2>.? ובמרירות לב נאנח על השפלת מעלת אחינו היושבים בחו״ל לפי דברי אחדים מרבותינו ז״ל 3 4). אך בכ״ז התאמץ להראות כי אלה מעריחו״ל המכוונים במצבם בכדור הארץ נכח א״י׳ יש להם ג״ב בצד מה, מעלה כארץ ישראל. ובמאמרו זה מנה שטות ערים; רבות בארץ אפריקה המכוונות כנגד ארץ ישראל. ובזה היתד, לו כונה כפולה לחזק ולנחם את לבות אלה מאחינו אשר לא י יעלו לשכון בארה״ק אם מאונם גמור או מאונס הרצון 0. כתום השנה השביעית לעבודתו. החל להעריך ולסדר את; ספרו זה אשר כנראה כתבהו במשך שנות סיורו, ובשנת פ״ב 5) : השלים אותו עד תומו. ואז הלך ירישלימה להראותו לאחד מגדולי j חכמיה הרב ר׳ ברוך ז״ל למען יוכח אם צדקו כל דבריוי כי 'ן 1) בנפו״פ פרק ששי עמוד קי״ד טניא תפלה אש־ אולי חנו נעצמו או היתד נחונה כנו לאמרה אצל שערי וחמים, ונפרק שניע׳ עמוד קנ״א מניא תפלה נחרוזים אשד נהנו לאמו או אצל הירדן. ושם מזכיר כי גהר חנומל ראו עיניו אח המקום אשד נו; ננה אליהו ז״ל את המוכח. ונשונם אח העליה אשר כה ישג אלישע. 2) שם פרק ׳"נעמוד שמ״ב נדנדו על המצות התלויות באדץ, הוא אומר נתון דבריו : טינ״יתן והיינו אנחנו המתקנצים מקדונ לא־ץ ישראל מתקנים היום פרותינו כלנו כהלכה¬ 3) שם עמוד וי״ר ופהערה 2. 4) הלא כה דבריו שם פרק תשיעי עמוד קט־ח : ומה שהכרנו עד הנה נזה; המבוקש לחזק את לבג אחינו ורעינו האנוסים והמונרהיס להתענג בארץ ההיא אס ] להכרח נטוו אם שהרצון ינריהם ובמעגלותיו ינחם• אפל לא לפטור הוריו המהיר , והחרוץ, נית אלקיו הולך נרנש נחפז לרוץ! ולאוה״ק ירוץ, ער אשר לא ירתק הגל הכסף נטלת הוהנתרוץ, ויזכה בננין רהבוחרוץ. I3 נפרק נ״א נדניו על השנון השמיטות, מזכיר ני השנה אשר הוא עומד - יה, היא ה״א פ״ב. 16