Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 114

— 114 — תכונותיו ומדותיו. כגודל ידיעתו כתורה ומהקר, כן רפו ונעי^ו תכונות נפשו ומדותיו. הוא הי׳ מיחידי הסגולה אשר תורה וחכמה, תבונה ואמונה בם יחד נצמדו, ואיטה לא ציה לרעותה. ובידיעותיו בחכמה ומחקר׳ השתמש לרומם ולפאר את דברי חכמינו ולהראות לעין כל כי רכים טהז״ל בעלי התלמוד ידעו ידיעה ברורה בכל החכמות כפי מצבם בימיהם. ועוד בהיותו בברצלונה חבר ספר מיוחד על הדבר הזה (ראה הלאה ספריו). וגם בספרו זד׳ מבאר הוא איזה מאגדות חז״ל בדרך המחקר והמדע המתקבלים על הלב ס. אולם בב״ז קבל לפעמים דברי אגדות הז״ל כפשוטן׳ אם כי עין כל חוקר ובקי בדרכי אגדת רז״ל וסגנונם תראה, כי נאמרו רק בדרך מליצה או הפלגה 2). בדרבי ההוראה נטה לבו בכלל להקל בכל מה דאפשר באופני קיום חקי תורד,"ק, בהמצאות נכחות .על סי הדרכים והכללים אשר המציאו חז״ל ורבותינו הקדמונים זיל9)׳ וירבה להוכיה בראיות נכחות כי יש הרשות לחכמי כל דור ודור ופרנסיו 1) לדוגמא ראה ביאורו כשפרש על המאמר : שלשה פתהים לניהנס (עמוד ציד.) וכיאו־ לדמאמר "'ר1שלפ יושבת כטבורו ׳של עולם" (עמוד ק״ג). ומאמר •ארץ ’שיאל גבוה מבל הארצות' יעמוד ק׳>. *I לדונמא ראה שם עמוד ק״א ברבר מאמר הז״ל: ■עתידה ירושלס שתגבה למעלה שלט מרפאות ובו'" ובד,ער ותנו שפ< ובעמוד רמ״ב. 1.S שם כפרק מ״א פפקא "האמנם” צ וזד וימציא עצה ליושבי ירושלפבי יובלו לפדות את המעשר שני שלהם בחלק העליון של העיר שהיא בל־פ ציון. ובציון מותי לפדותו, למען לא יצמרבו יושבי ׳רוימלם להעמים עליהם את הטרה הגדול ולהוליך את המעשר שני שלהם לימ המלה. ונפרק מ״ד פפקא ■לבאר* התיר להל,ות ברכית לסוחרי הים בתיפפת אד,ר׳ שיש אפשריות שיופסד הקרן.