Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 115

— 115 — להתיר איזה אפור מאסורי חיל בשעת הדחק ואין להם לחוש לסבת האסור *), ולעומת זר, לא נמנע מלאסוף בפרק ה׳ מספרו כפו״ם אסורים" רבים הנזכרים ברח״ל ובני אדם מקיליןבהם. וכן הי׳ מנגד חזק לאלה המסנפיס עצמם בתעניות, ולכן אסף בפרק ל״ט מספרו זה כל מאמרי חז״ל המנגדים לתעניות נדבה׳ וכיב מאמר* חז״ל רבים המורים כי היהודי יוכל להנות מעוד,"" אם רק יכוין ליהנות למען יוכל לחיות ולעבד את בוראו. הוא הי׳ בעל לב טוב,נפש עדינה,אוהב שלום ובורח מן המחלקת, רחוק מבעם וקפדנות; וגם בדברו בפרק ה׳ מספרו הנז׳ על אהת דיני הקראים ודעותיהם הנפתלות בבאורי מצות התורה, הוכיח את משוגתם רק בדברי חדורים ולא בשנאה וכעס. ולהיפך יצדד לקרבם לדתנו, ומספר כי הקראים שבזמננו אינם מוסיפים בדעות; והרבה מהם עברו בימיו במצרים לדעת הרבנות *). הוא הוקיר בטאד את מוריו ורבותיו, ולא רק את רביתיו אשר יצק מים על ידם, כ״א גם את גדולי המורים אשר שאב מים מבאר חכמתם. וביחוד הוקיר וכבד בטאד את מורינו ומאורינו הרמכ״מ ז״ל, עד כי כמעט בכל הלכה אשר התחיל לישא יליתן בה, הביא מתחלה דעת הרטב״ם ואח״כ דעת משיגיו; ונשא ונתן בהם "). וכן f1 2 * * * זד. לשונו בכפרם פרק ד.׳ עמוד ש״ז: נמצא שדור דור יפרנסיו דוד דור וחכמיו כשהוברר הדבר להם באיסורין ביוצא באלו שאין לחוש לסבר האסור שבענווו אסרוהו הבסיס ז״ל בשעת הדהק מתירין אותו. ובב״י כסוף דבריו הוא מסיים לאמר : ועל רכל אני אומר בעל נפש שומר פיו עס שהאמת הביב. 2) שם פרק ה' יסםר בי בארץ הצבי היו משתמשים בספר תורה שכתבי קראים, אך הוא מננד לזה ואומר כי בעיבוד העורות וכתיבת הזכרות לשמןלא נובל לה אמין בהם. f8 בפרק נדו אחר שהוא מביא דברי הר״ם דל ומפלפל בהם, הוא אומר בזד, הלשון : •ואל הרי דל יש לי להאמין אן׳ על שמאל שהוא.ימיך■