Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 60

— 60' — ־אשר שפת הארץ היתד, זרה להם. אבו ונם נאלצו לקחת להם בתי מעון בתוך רחוב היהודים. לרגלי הדבר הזה נרגש 1וחק גדול בבתי טעון. וגם שבר הדירות עלה שנה שנה. — להעתיק את מעונם מחוץ לחומת העיר, לא יכול אז כלל לעלות על הדעת, מפני פחד גננים ושורדי ליל, וגם בתים מובנים לא היו עור. — הימר משה מונטיפיורי בנה אמנם בשנת תר״ב עשרים בתים מחוץ לחומת העיר על דרך חברון. ובקושי עלה בידו להשיג עשרים טימםחות(מחציתן מהספרדים ומחציתן מהאשכנזים>אשר רצו להאחז בהם. אך השכונה הזאת לא יכלה לסלול מסלה לשכונות אחדותי מאשר כי היא היתר, מוקפת בחומה גבוהה, ומיסדה הבטיח עור לתמוך כידי טתאחזיה שנה שנה. אולם לכל יש זמן : בעשר ימנים הבאות כאשר החלו:בני העמים לבנות להם בתים אחדים על דרך יפו, והרוסים בנו את המגרש הגדול ימלהם, אז הרהיבו אחדים מבני עדת המערבים לעשות את הצעד הראשון ולהעתיק את מעונם מחזץ לחומת העיר. ויבנו. להם בתים אחדים הלאה מדרך יפו אצל »ברכת מאמילא". והימכעה הזאת אשר היא כעת הקטנה שבכל השכונות, פתחה פתח להשכונות הבאות אחריה. ובשנת תרכי׳ח בא הרעיון.בלב אחדים מאחינו האשכנזים ילידי עיר קדשנרותושביה, לקנות להם אחוזת נחלה על דרך יפו ולבנות להם.בתי מעון. שבעה היו החלוצים הראימונים אשר התאזרו עוז לקנות להם נחלה מחוץ לחומת העיר, ואחרי אשר חלקו את נחלתם ביניהם, נתן איימ איש מהם סך שנים עשר לירא זהב למקבנות בית אחד בחלק האיש אשר יזכה בגורל, והוא ישלם לחבריו את הכסף במשך ׳מבע ימנים. ובשנת תר״ל נבנה הבית הראשון ויקראו שם השכונה .»נחלת שבעה", ובשנים הבאות בנו להם איש איש ממיסדיה את ביתו. והמה משכו אחריהם עוד מספר אנשים אשר ׳.קנו להם חלקת אדמה כהימכינה הזאת. ויבנו לדם בתים.