Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 58

־־׳w*/ — 58 — ואש כ]-אמי הטאירי—אקח לי מעט מהעפר הזד. למען יהי׳ לי לזכרין בשובי הביתה. וגם אנחנו נקח לנו מעט מעפרו-אמרתי אנכי ועזריה—. ונשבר בידינו חתיכות אדמה ממבלת וקיצה ■ היטבתם לעשות-אמר אבי־יעקב•׳-בלקחכס מעט סעפיו למזכרת. כי לא רחוק היום אשר לא יהי׳ עור כל זכר להתל הזה, יען זה שנות מספד יוקה עפרו לגבל בו את הסיד לכל בניני העיר. * .ץ־ * עתה נגמר ם ב ו ב נו כליל׳ לק נטנן צעדינו לשוב מהר הביתה, כי כבר שקעי■ השמש. אנכי הנני מרוצה בטאד כסבובבי הנוכחי. ותודתי נתונה לכם על העונג הרב אשר התענגתי בהמראות של היום הזה; רק אל תשכה עזריה ידידי כי עליך לסכב עמי למחר צעד בצעד את הסבוב הראשון אשר האיל אכי־יעקב ידידנו לסבב עמכם. וגם אנכי נכון הנני להלוות לחברתכם —אמר המאירי— כי לפני הפרה מעיר חמדתנו זאת, חפוין אחפוץ לדעת ידיעה ברורה מהרריה, עמקיה׳ נחליה! עינותיה ושרירי זכרוניתיה׳ לטע! תהיי תכונתה ותמונתה לנגד עיני תמיר. בכל לב נכון הנני למלאות הבטחתי —אמר עזריהו ־ ומאד אשמה כ־ גם אתה אדוני המאירי תלוה אתנו. חיו בטוב י• בטוב תלינו, להתראות. למחר ביצעה השמינית בבוקר בהטלון. ידויגלם גידה דאיי״יס תרנ״ד שמשון