Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 56

— 56 — בימי החורף —אמרה הדסה— ובכ״ז-אמר אבי־יעקב— מאשר בי רחוק המקום הזה טהמקומוול• המיושנים שבסביבות וזעיר, הנהו בודד ונעזב.ואך לעתים רחוקות■ נפגש פה אנשים הולכים לטייל ולשאוף רוח. בעוד אשר דרך־ יפו׳ אשד בה אין כל עץ וצמח.׳ וענן אבק יעלה ממנה השמיטה, מלאה בכל יום ויום לפנות ערב, ובפרט בחגים ומועדים, המונים המונים מכל יושבי העיד. אך ביום ל״ג בעומר —אמדה הדסה- הוטה המקום הזה מאדם! כי הרבה מהמושלימיות׳ אשר גם הן תקחנה חלק גדול בחננו זה׳ תשבנה פה מבקר עד ערב, יתמעעווי יתעלסו ואף יטלטלו את עצמם במטלטלה אשר יתלו בהעצים׳ וקול שריקות וצפצוף של שמחה ימלאו את כל חלל המקום הזה. והי׳ הוא כפרוזדור לפני חלקת שמעון הצדיק. התבוננו נא —אמר אבי־יעקב אחרי רגעים אחדים- על מראה עפר התל הזה איטר לימיננו וראו כי מראהו המה ממש לאפר. אנכי קרבתי אל התל ואפרר בידי מעט מעפרו, ואראה כי נם כמשוש היד נרגש בעפרו שמנונית משהו כאשר נרגיש באפר כירה. גם כל צמח וכל עשב לא יגדל על התל הזה—אמרה שולמית־־־ באיזה עמקי יכלה מראה האפר מאדמת המקום הזה? עד עמק ארבעים רגל! עפרו כמראה האפר׳ ומשם והלאה ישתנה למראה תכלת וחום. ומה שם התל הזה. מוצאו׳ וענינו 1 ילידי הארץ יקראו לו »תל אלטסאבין" (תל בתי מלאכת הבוריתו והמסורה תקראהו בשם •הר שפך הדשן׳, ועד היום לא באו עוד החוקרים לדעה אחת. מהם מחזיקים עם המסורה בי פה ש ם כ ו את דש ן ה ק ד ב נ ו ת; ומהם ינגדו להטפורי■