Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 46

— 46 — בי היהודיות אשר באמת א*ןלהםימים ומקומות של תענוג ושעשועים אחרים. מחזיקות במעוז החג הזה הרבה יתר מהגברים. ותשתדלנת לקיכו בבל סרטיו ודקדוקיו. ובהשגה אשר יום ל״ג בעומר •חול ביום החמישי או ביום הששה וחלק גדול מהן לא תוכלנה ללכת אז מסגי טרדת ן בצרכי השבת. אז יחוגו הנה את חג הלאומי הזה. ביום הראשון שאחריו! ואז יהי׳ לנו שיני "ל' ג בעומרים«. והסבה אשר הסבה את החג הזה —הוסיף אבי־יעקב לאמר— היא קנאת יושבי ירושלם ביושבי צפת אשר יחוגו בו ביום. חג גדול על קבר ר׳שטעוןבןיוחאי הנודע נשס״הלולאדרשניי". וזה שנים מסשר —אמר השמש— הנהיגו אנשי המעשה שבעדת החסידים־האשכנזים לעשות בלילל״ג בעימריהדלקה, אצל המערה הזאת. וגם באור ליום משירתו תעשה הדלקה, וההדלקה תמכרלהמרנה במחירה. ומההכנסה הזאת תיקח ההוצאה. הנחוצה להדלקת המגורות. והמסורה אשר תקרא את המערה הזאת בשם ׳.קבר שמעו/ הצדיק׳. עתיקת ימים היא -שאלנו כלנו— המסורה הזאת נזכרת לראשונה במכתב הנוסע ממלורענץ בשנת רט׳א, וברשימת הקברים שנדפסו אחריו, וגם בספר יחוס הצדיקים. ובשנת תס״ח נדפס כבר באמשטרדם קונטרס מיוחד הכולל למוד על קבר שמעון הצדיק. אך ראה זה פלא כי הריע טברטנורא אשר תאר במכתביו את הקברים שבהסביבה הזאת, לא הזכיר את קבר שטעון הצדיק. ולמי המה הבתים האלה העומדים בראש ההו—שאלתי אנכי— את שלש עשרה הבתים האלה בנתה עדת הספרדים׳ ובהם ישבו כל עניי הקהלות השונות אשר לה! שלש שנים חליפות חנם. הנה מערת סנהדרי קטנה —אמר השמיט בפתחו בהטפתת אשר בידו דלת עץ מצופה פח -