Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 27

— 27 — ויבטיחני כי אם אך אתן על ידו את דטי כתובתה, יגרשנה. וליק ממהר הנני העירה לספר את המאורע הזה למיודעי ולקבץ מהם את הכפף הדרוש. ואנכי אהי׳ הראשון אשר לא אתן על ידך אף ברה אחת להדבר הזה —אמר אני־יעקב— ומדוע 1' למצער הלא מוטלת עלינו החובה למעט את חלול שם ישראל ככל איטר נוכל. מרוב התרגשותך והתפעלותך לא התכוננת לחפצך —השיב אבי־יעקב — הנך אומר לקבץ כסף ולתת להאיש למען שלם לאשתו השניה דמי כתובתה ולשלחה בגט פטורין׳ אבל מי יערב לך ערובה כי אחרי צאתך מפה* לא ישוב לקחת אשה אחרת על אשתו הראשונה, או עוד יותר טוב; אחרי עבור שלשה חדשים יחזיר את גרושתו,ובדמי כתובתה אשר תקבץ מאתנו, יתענגו הסה באהבה ותענוגים חדשים מספר. שחוק הזק פרץ מפי כלנו, והטאירי פשט את מצחו וגס על שסתיו נראה צחוק על הערמה הפשוטה אשר לא עלה בלבו כלל. ומה איפא נוכל לעשות למק מעט לקיחת שתי נשים בין אחינו בארץ הקדם —שאל המאירי אחרי רגעים אחדים— , אם במנוחה ומתינות תדבר; נכון הנני לבאר לפניך כי אין הדבר כ״ב נורא כמו שאתה חושב. דע כי אין לנו כל צרך למעט את דבר לקיחת שתי ניטים,יען כי מעצמו הוא הולך ומתמעט. יודע אנכי כי בעיר קדשנו ירושלם אשר בה יושבים עדות גדולות ושונות מאחינו בארץהקדם;ישנם אךכחמשה אניטים אשר לקחו להם שתי נשים, וכולם בסבת העדר בנים להאיטה הראשונהי כי גם אחינו בארץ הקדם אשר לא קבלו עליהם את חרם רגמ״ה ׳ ככ״ז נהנו עוד מזמן קדום לכתיב בשטר הכתובה "בי לא יוכל לקחת איטה אחרת עליה מבלי רשותה ורצונה הגמור׳/וכאשר שמעתי, נס