Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 26

— 26 — ־..׳.Ai, בי פגשתי אתכם הנה למק אוכל לספר לבם את המקרה הנורא הזה וירוח לי. זמי יזיע —אמרו הדסה ושולמית בשחוק— אס לא תחפצו גם אתם לקחת לכם עוד אשר. אחרת עלינו אחרי אשר נזקן. אל תדאגו מאומה. כי מלבד מה שאחר מגדולי אוץ אשכנז עור לפני שבע מאות שנה הנין את הרעה הצפויה בעקב הדבר הזה ויגדר בעדנו כני האשכנזים לקחת אשה שניה, הנה לפי צרכי החיים בעת הנוכחית, בטאד נשמח כאשר נוכל לכלכל נית ואשר, אחת . . . הנני רואה —אמר המאירי— כי הנכם מדברים על המקרה הזה בשחוק וקלות ראש, אבל לכי ןתר ממקומו להמעשה הזה. אבל הרגע נא ידידי׳ —ענה אני־יעקב— האמנם כי לקיחת שתי נשים עון סלילי וגם חרפה היא לבני עטנו הארופיים, אך בני עטנו בארץ הקדם לא קבלו עליהם את אסור לקיחת שתי נשים המותר על סי התורה. ואצל כל עטי ארץ הקדם אין כל חק האוסר לקיחת נשים רבות. ואם בעינינו הדבר הזה הוא באמת חרפה ותועבה, אך הם אינם רואים בזה אף עברה היותר קלה לא נגד דת תורד,"ק ולא נגד הנימוס, וביחוד אם אשתו הראשונה הרשתו. הנך אומר כי הדבר הזה מותר ע־ם התורה, הדבר הזה לא נעלם גם ממני, אבל גם בדבר המותר ע״ם התורה עלינו לראות כי לא נהי' לבוז בעיני העמים שכנינו; ועלינו לאסרו מפני חלול השם. וכבר אמרו חז״ל לא חרבה ירושלם אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תירה, ולכן לא אתן דמי לי עד אשר האיש הזה יגרש את אשתו השניה, ובמה איפא בחך גדול -שאלתי אנכי—הלא כאשר שמעתי לא תובל להכריחהו לזה לא בדיני ישראל ולא בדיני הממשלה יר״ה. לחבריחהו לא אוכל; אבל אנכי העתרתי דברי עליו; 11