Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 20

כי״צדקיהו ואנשיו ברחו דרך שער נין החוטותים אשר על נן המלך", ואגדת חדל תספר כי ברחו דרך מערה אשר השתרעה ער ערבות יריחו. אך שער בין החומותים וגן המלך היה בדרום העיר בקצה העמל והתחלת גיא בן הגם כאשר הראתיכם בסבובנו הראשון. וגם המסורה הזאת איננה זקנה במאה והיא נוברת רק בהמאה הראשונה להאלףהזר״אולם בכ״ז עתיקת ימים היא המערההזאת.ועל דברת החוקרים מוצאה עוד טימי הבית השני;והיא רק מחצב אבנים גדול אשר ממנה הסיעו אבנים לבני; בית המקדש וחומת העיר . ואחינו אשר לא הרהיבו עוז בנפשם לבוא עד קצה, חשבו כי נחלה היא בטאד והיא היא המערה אשר דרכה ברח צרקיהו ואנשיו. ואיך יקראו הערבים ילידי הארץ להמערה הזאת —שאלה שולמית־־ הערבים יקראו לה שם מוזר מאד אשר איןלו בל טעם ומקור,הוא "מערת הפשתים' (טררת אלכתנין), ובהשם הזה יקראוה כל התרים. אך אולי —הוסיף אבי־יעקב לאמר אחרי התבוננות, קלה— נקראה בשם הזה, על כי לפי דעתם השתרעה מתחת להעיר ער "ימוק הששתים" אשר לפני אמצע אורך מקום המקדש,אם כי באמת; באיטר אמרתי לכם. לא תשתרע אף עד הרחוב אשר לפני מקום המקדש. ועתה קומה ונלכה ונתבונן על מערה אחרת עתיקת ימים אשר לשמאל הדרך. שבני להדרך ואחרי.צעדים מספר נכנסנו במשעול צר. המערה אשר בחבית הזה -אמר אבי־יעקב ברמזו על ■הבית העומד בסוף המשעול— תקרא בשם "מעדת ירמיהו". ואם כי אין כל ממיט בהמוסרה הזאת׳ בכ״ז לא יניח בעל הבית לשום איש לבוא אל תוכה מבלי שכר של רבע או חצי פראנק לכל אישר הכל לפי הכרת פני המבקרים ומספרם. אך מהתושבים יקבל מתת קל.