Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 10

— 10 יפה. ובשנה הבאה שאו משנות ערלה. ובגן הירק אשר לנו —מלאה שולמית אחרי דברי בעלה— הננו זורעים תפוחי אדמה וכל מיני ירקות. מהראשונים מכרנו הרבה, ומהאחרונים הננו זורעים רק לצרכי הבית. בצים יש לנו די לכל השנה׳ וזה כשלשה חדשים ילדה אחת מפרותנו עגלה יפרדפיה, ועתה יש לנו די חלב לאכל ולשתות וגם לעשית חמאה וגבינה לכלכלת הבית, אך יש עתות בשנה אשר חלב הפרות יהי׳ די רק לאכילה ולשתיה, לא לעשות חמאה וגבינה. ולכן בעת דבוי החלב, הננו מיבשים גבינות למען יהי׳ לנו גבינה די על כל השנה. זמהע לא תעסקו גם כגדול עופות כהאכדים מבני העמים -שאלה הדסה— למצעד לצרככס לכל ימות השנה? בפושבתגו אשר אין בה זרע וחריש וקציר; ורק עצי פרי נטועים בה. עלינו לקנות מזון כעד העופות אשר נגדל, ולכן תהי׳ ההוצאה יתרה על השבח אם נגדלם במדה מרובה. רק זה מקרוב החילונו לגדל יונים, וכאשר יפרו וירבו, ימלאו לנו הם את מקום בשר התרנגולים. והעבודה לא תכבד עליך בטאד אחותי יקירתי? העבודה איננה כבדה במאה ביחוד להאיש האוהב אותה. הלא תדעו כי לא אנכי ולא בעלי הורגלנו בעכודות כאלה, ויודע אנכי בטח כי לוא הביא המקרה אותנו לעבודה כזאת בארץ נכריה לנו, אז בלי ספק החלפנוה בעסק אחר אשר■ היכלת בידו להביא גם עשר לבעליו. אך פה כארץ הזאת אשר כל מדרך כף רגל, כל מעיף עין וכל הגה אשר תקשבנה אזנינו, יעלה על זכרוננו את הימים הטובים אשר בהם ישבו אבותינו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. וכל העבודות והמעשים יזכירו לנו את הספורים החביבים אשר למדנו בחבה בימי ילדותנו בכתכי הקדש-