Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 5

נדב נא הנה —אמר אבי־יעקב להילד אשר״קפץ מתים ימעל ברכיו ויאחז בזנב החתול ויסחבהו אחת הנה ואחת הנה — ־!אתן לך דבר טוב. מה תתן לי? — שאל הילד בגשתו — שקדים וצמוקים אתן לך. שקדים וצמוקים יש לי די בכיסי, וגם לכם הבאנו שק מלא. פושק שפתים — גערה שולמית בבנה ־־. אך איה איפא :צלי? — אמרה בפנותה לבעלה — מדוע לא הביא עוד את האמתחת 1 בטח יביאה מיד אחרי אשר יתןמספא וישקה את הסוסים י ני אנכי הראיתי לו מרחוק את הבית. ב הי לד הזה רואה הנני סמני תבונה וחריצות — אמר יא:י־יעקב בלקחו שנית את נדב על ברכיו— והאדר הצח ח־,מבריא שבהמושבות פועל הרבה על התפתחותו. אבריו וכל יצוריו גדולים וחזקים לפי ערך שנותיו; יע־ניו תפיקנה שכל ואמץ. כמעט שבחנו לשאול מה שלום יעקב בנכם-אמר עזריהו— אשר הנעים לנו במאד את סבובנו הראשון; אנחנו לא קבלנו מטנו מכתב זה ארבעה חדשים. שלומו טוב, ובכל מכתביו לא ימנע מלדרוש בשלומכם ושלום 'יכל מכיריו, ובירת צרפת עם כל חמודותיה ותענוגיה לא השכיחו מלבבו את זכרון ירושלם עיר מולדתו. והוא עם יתר חביריו בני עיון, יתאמצו לטעת־ את החבה לארה״ק וישובה על תלמי לבב כני הנעורים, וגם בישבם על נהר הסין יעלו את ירושלם על ראש .שמחתם ושירי ציון ישמע בפיהם כפעם בפעם. וגם שרה בתכם —אמרה שולמית- גדלה והתפתחה בטאה •יכטח גדלו ורחבו גם ידיעותיה בלמודים. ומתי יצאתם מהמושבה ואיךערב לכם הדרך?-שאלה הדסה.