Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 6

מראשון־לציון יצאנו היום בבקר, והמסע הי׳ נעים בטאד.היז הי׳ יפה וצח» קרני השמש לא להטו בתקף כבהימים הקודמים וגם עוד שתי עגלות עולי דגלים עלו אתנו ירושלימה. ולזכר חג האסיף סככנו את עגלותינו בענפי עצי גפן, זית. קאליפטוס ועוד, ובדרך שרנו שירי ציון. והילדים. ונם גדב הקטן עמד,ם, צהלו פזזו. כרכרו וימחאו כף, עד כי באמת הרגשנו מעין הענג של העליה לרגל בימי הבית. היודע נדב כבר לד.ניע את כל הגות רוחו בשפתנו?—הוסיפה הדסה לשאול— הוא הוגד, ומפטפט את כל הגות רוחו — ענתה שולמית — וגם ימציא וירכיב בעצמו לפעמים שטות ט״ש ו נ י ם להחפצים אשד לא ידע שמם; כדרך כל הילדים בני גילו המדברים שפה חיה; "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" אמר המשורר׳ ואולי נוכל באמת לקבל מלים אחדים מהשמות אשר ימציאו לנו העוללים והיונקים האלה לשמות הכלים והחפצים החסרים לנו בשפתנו הקרושה —אמר עזריהו בשחוק קל על שפתיו— האם פה האדון אבו־נדב’■—נשמע קול פלח ערבי מאחורי הדלת— מסיכום בלכיר(ערבכם בטוב)-אטר הפלח בבואו — ויורה את האמתחת מעל כתפו. מאית מסא (מאה ערב—בטוב). כן׳ פד׳, בא פנימה —ענה עזדהו — שב על הכסא אשר אצלך — אמרה הדסה — ותשתה בום קהוה. תוכלי לתת לו נם כום טהע-אמר אבי־יעקב -כי הפלחים העובדים בהמושיות למדו כבר לשתות טהע, וגם לחם׳ זתים כבושים וגבינה תן לוי כי גם הם מכניסי אורחים גדולים הם׳