Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 4

— 4 אשד עכרו ברם •ולהעירם על קדמוניותם ות וחדותם. ולכן אמרתי אעלה גם אנכי עמהס יוושלימה ואלוה לחכרתכם בסבוב החלק השני של העיר. ■ואוז״ב יטיבו עזריהו ושולמית לסבב עטי את הסבוב הראשון אשר סבבת עמהם. הלא אתה אדוני׳ הנך שטשון לבית.טוב־עלם אשר עלית עם החלוצים הראשונים להתאחז בארצנו׳ ואת תנופת ידך הקשה הרא־ת לשכניכם אשר באו להרע לבם, והיית למגן ומהסה להמתאחזים בהימים הראשונים . . . כן, כן; — אמרה שולמית — שמשון זה הכה שוק על על ירך את פלשתי דורנו אשר חשבו את אחינו הבאים מארץ הצפון לילרי־מות כאחיהם תושבי וילידי הארץ; ויתנפלו כפעם בפעם לשלל שלל, ולנזול את מנוחת ושלום "בני המושבה בהימים הראשונים. אם כן נבואה נזדקר׳ מפי הוריו —אמרה הדסה — בקראם את שמו ■שמשון. גם חז״ל אמרו שמא גרים — הוסיף אבי־יעקב —. הכבדו ושבו, כי בטח הנכם עיפים מעמל הדרך, .ומיד נשתה טהע כי זה עתה הרתיח.המיחם. אנחנו לא ניעף ולא ניגע מנסיעת יום אחד׳ מורגלים הננו לנסוע ולרכוב בבל יום ויוכו. וטלטול המסע לא יחשב אצלנו כלל לעמל. אך בכ״ז נמלא אחרי הצעתך זאתי.נשתה נשנה ונשלש, כי גם אנחנו האברים והכורמים מורגלים בהמשקה הטוב הזה המרגיע את רוח האדם ומזבבו — אמר עזריהוי—. וטי יודע — מלאה שולמית אחרי דברי בעלה — אם לא יבא יום אשר יהי׳ לנו גם טהע שלנו׳ לאמר מתוצאות אדמתנו.. המשרתת העמידה את המיהס על השולחן והיא והדסה;מהרו לצקת כוסות טהע.