Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 134

שנים מספר. הדר צבי קאלישדישטח מאד לראותני רעיו; רוחו ומשאת נפשו יצא לאור בזמן קהם מאשר קיה, וימהר לתת יה להחנרה ולטיסדיה, ולעורר בפה ובכתב את לב כל רבנו ארצו ורבני רוסיא אשר עברו דרך ארץ אשכנז כי יתנו את ידם להחברה, זמזכיר החברה מלא את תעודתו באטינה ויערוך נם הוא מכתבים לרבנים וגבירים שונים בי יתנו ירם לה וגם כתב לאנשים שונים בארה״ק להשיג יריעית על מצב וטבע האיץ׳ ואם יש היכילת והאפשריות ליסד בה מושבית. זכל הכתבים אשר קבל מגדולי וחכמי הדור פרסם בהעתונים. ופעולתו לא היתה לריק. כי בזמן קצר נתנו רבים מגדולי ארץ אשכנז את ידם להחכרה. — והנה באיץ אשכנז נמצאו אז מנגדים לתוצאת הרעיון ימה מפאת שני דבדים נ א) מפני הפחד אולי תזיק החברה מאת להכנסה הכללית של "סתם ארץ ישראל", ועי״זינרע פרנסת עניים היושבים לפני ר ואין להם מקיר אחר לפרנסתם. ב> אולי לא ישמרו האברים אשר התיישבו בהמושבות לקיים את כל המצות התלויות בארץ לפרטיהם ויבוא איפא הרעיון הזה קללה כמקום ביכה. אולם טיסדיה הנכבדים השכילו להטת את ישני המניעים האלה מהמסלה, ויתקנו ט מעתה כל איש אשר יט1א לבו לנדב נדבית חדשות לארה־ק, יחלק את נדבותיו לשלשה ראש־ם : 1) לקופת סתם אדן ישיאל הנודעת בשש קופת רמבה״נ. 2) לחברת ישוב א״י. 3>לבנין בתי מחסה והכנסת אורחים על הר ציו; אשר החלו אז לבנות, וגם תקנו תקנית מפורטות, כי האכרים אשר יתאחזו ברטושבית׳ מחויבים לקיים את כל המצות התלויות בארץ לפרטיהן, והאיש אשר יעבוד על זה יגורש תיכף מנחלתו. ההצעה הזאת מצא חן בעיני כל, ועד מהרה נתנו גם אלה מהרבנים אישר עמיומנגד, את ידם לה. וגם הרה״ג כמיהו־ע לעהרעןדל ראש הפקוא״ט אשר באמשטרדם כתב להרי ד״ר לוריא מזכיר החברה