Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 130

— 130 קרוש ונבנה המקום הזה מאי בעיני תושבי הארץ ובשום אונו ן ילא תרשה הטטשלה ^היהודים להקריב בו קרבנותיחם. וכהדבר הזה צדק הגאון הנז׳ במאה. כי בעת ההיא (עד שנת תוט״ז>ל& הי׳ הרשות לשים אישי בן דת אחרת אף לדרוך מסף שער מקום המקדש והלאה, הרצ״ה קאלישר ראה, כי באמת צדקו דברי הגאון בע^ חתם סוסו׳ ולכן לא חשב עוד מחשבות בהוצאת הדבר הזה לסעולות, ורק ברוח הרעיון הזה. לאטרז אם מיתר הדבר עס־י תורה״ק׳ הוסיף עוד לסלסל, ובראיות ניצחות דחה גם את חלק הסתר שבתשובת הרמי׳ס, אחרי אשר גם בימי הבית השני כאשר נא עזרא עם ימבי הגלה ירושלימה היי אז רק חלק קט; מכל ישראל. וברז הקרינו נם כל קרבנות הצבור יען כי אלה אשר היו בארץ ישראל נחשבו כשלוחים לכל ישראל וזכין לאדם שלא בפניו. ואת תשובתו זאת שלח לרבו הרעק״א אשר על ידו הגיע אליו תשינת הגרמ״ס. אך במשך העת הזאת חלה הגרעק״א את חליו ואחרי זמן מה עלה לאור נאור החיים בטרם עלה בידו לברר את השאלה הזאת. והגרצודק לא חדל מלסלסל בנידון זה עם גאוני ארץ אשכנז. ולאסוף ראיות והוכחות להתר ההרנת הקרבגית למען תנתב זאת לדור אחרון,עת ינתן אולי הרשיוןלבני ישראל לכנות מזבח ולהקריב קרבנות. ואחרי סלסולים ארוכים הסכים עטו הגאון מוהרי א גוטמאכער ועוד גאונים אחרים אשר מתחלה התנגדו לו. בשנת תר״נ חשף בסעם הראשונה את זרוע עוזו בשדי ההלכה ויוציא לאור את ספרו "אבן בחן". ‘)הכוללבאורים וחדושים על סימן ס״ט מש״ע חושן המשסט בטור דוגמה מחכורו הנחל "מאזנים למשסטי הכולל נאור רחב וססקי דינים מחידשים על 1] ■אבן גחן• גאח־עלש״ע ה״ס סי׳ ש״ס. לדוגסא :וספרו "נואזנים למ׳סשט על ׳*•ע ח• ס• קראטאשין תר" נ