Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 129

129 11 ולביאתה דרוש "אתערותא דלתתא", לאמר התעוררות טצדני, כן כדבר ישוב נשמות ארץ קדשנו וכן כדבר הקרבת קרבנות על הר בית ה', ומאשר כי הענין הראשון לא הי' עוד אסשר להעלות על לב׳ ממני לא־הכטחון של הגיף והרכוש לאלה אשר יתישבו רחוק מהערים הגדולות; לכן עלה על לבבו להנהיג את הענין השני הוא דבר הקרבת קדבנות בהר בית ה׳ גם בטרם הבנות הבית, כמובן אחרי השגת רשיום מפורש להדבר הזה מאת השולטן יד״הי ויציע את רעיונו זה לפני רבו הרב הגאין ובר כמוהר״ע איגד דל, דבקש מטנו הסכמתו להדבר הזה׳ אך הוא דחה בראשונה את הצעת תלמידו בראיות מראשוני הפוסקים וטכאריהם כי לא נוכל למלאות את החפץ הזה׳ מאשר כי אין לנו בזמן הזה כהנים מיוחסים, ומהעדר ידיעה בצבע התכלת וארגמן הדרושים בבגדי כהונה׳ ומקוצר ידיעתנו במית האטה והטפח הדרושים לבנין המזבח. אולם לב הצבי ישראל זה הי, כלב הארי בכל דבר הנוגע להוצאת רעיון גדול ונבבר לטובת הכלל׳ ולכן לא נסג אחור מרעיונו זה ובכחו הגדול ללהם'במלחמתו של תורה, שב להפוך ולדון בדברי רבו, ולהראות לו כי כל הטענות הנזכרות אינן מעכבות. והמיט להלכת הזה ארך ביניהם כשש שנים׳ ובאחרונה הודיע הרב הגאון מוהרעק״א כי הוא שלח את שאלתו והצעתו זאת לירי חתנו הגאון הנודע ד משה סופר ז״ל. והוא הסכים בעצם הרעיון לדעת המציע. כי עפ״י דין תורה״ק׳ נוכל להקריב קרבנות גם בזמן הזה אעפ״ישאץ ביתל אך בפרטיו הסכים עמו רק להקרבת הפסח, לא לשאר קרבנות צבורל מהטעם כי הם צריכים לבוא משקלי כל ישראל, וזאת לא נוכל להשיג כשום אופן בימינו אלה, בעת איטר אחינו מפוזרים ומפורדים בכל קצוי תבל. אולם הוא העיר בצדק כי הטיט הזה ישאר רק להלכה ולא למעשה. כי כאשר ■נידע לו מיושבי ארה״ק 11