Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 118

כל הלילה עד עבור בל אורחתו ועד בואם בשלום אל שבטו, וערמתו זאת עמדה לו להציל את עוכל מידכם• ועתה שמעו נא לעצתי ונבואה שמר. והששטנוהו ולקחנו שריונו ואזניו וסוסתו ואותו נעזב שמה עד מותו וקברנוהו והלכנו לנו, אך הערבים לא הרהיבו עז בנפשם לקרב אל הגבור הענק הזה אשר לשמו חרדה כל הארץ. כראות הזקן את מבוכת מרעיו, אמר להראות להם את אסתת דבריו, וירד מעל סוסו האביר ויאדירהו אל מול פני ענתה הסום הדוהר נהדף כחץ מקשת וירץ במרוצה אחת ויבא עד מקום ענתה ענגה סוסת ענתה בשמעה את קול נחרת הסום קפצה ממקומה בדרכה ותקדם את פני הכום להלחם בו. ומדי קפצה ממקומה נפל ענתד מת ארצה. וישמעו הערבים את שאון נפילתו ואת קול צלצול שריונו ואזניו בנפלם בהמולה גדולה מעל גב הסוסה, וישמחו מאד וימהרו לבא אליו. ויתפלאו לראות את האיש אשר לא נתן מנוחה לכל הערבים מקצה הארץ ועד קצהו• ואשר לשמו חרדו גבורים. ולראותו אחזתם רעדה ופחת — נופל לרגלם'ארצה מת! עינם לא שבעה מראות את גוו האיתן ואת אבריו איטר היו כמטילי ברזל• ואת ידיו העצומות אשר חללים רבים ועצומים הפילו. ויקחו מעליו את שריונו וכליו ורטחו למען הביאם אל בני שבטם להראות . להם נעחונם, כי כן היו הערבים לובשים שריוני הגבורים המנוצחים תחת ידיהם. להתפאר בהם ולהתגוסס בגבורתם ובעצם כחם. אבל את עבגרסוסתענתר לא יבלו לקחת ואך לשוא יגעו נפשם׳ כי כאשר הרגישה עבגר כי מת רוכבה, ידעה אשר לא יהיה לה עוד רוכב כענתר ותמלט לנפשה ועקבותיה לא נודעו. הזקן קבר את גוית ענתר הנוראה באדמה, ויבך בבי תמרורים ויקונן את הקנה הזאת : יאיך בנפיל אחד הנבלים נפלת ענתרי בכור ערב. מחריד