Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 119

- 119 "גבויים ומרעיש לבות אבירים! הכמות אחד האדם תמות <םה לבדך מכלי מקוננות אשר תקוננה לך על גבורותיך "ועל נדיבות לבך ועל המותך והגנתך על בני שבטך "יל ימי חייך, אתה אשר הצלת בני שבטך בחייך "הצלתם גם במותך בגויתך הכבדה והנוראה׳!) אבל גם "אם 9ת, זכרך לא יסוף מקרבנו ושמך אשר עשית ׳לך באלפי גבורותיך לא ישכח מעל לשוננו והרות יהיה "על לוח לבנו ולב בנינו ובני בנינו עד עולם". "ועתה נפשך בצל האלהים תחסהל וטל אורות ישקה קכרך ■והרטיב את עפרך והיתד! אדמתך זאת׳ אשר בה נקברו •ונצפנו כל כהות גבורותיך, — רטובה ומוריה כל הימים »והוציאה פרחים אשר יזכירו לבאים אחרינו את זכרך ״לנצח'! __ אלה המה דברי ימי גבור ערב, אלה המה מעשי האיש הנעלה בעמו אשר עשה לו שם עולם בגבורותיו. זה הוא האיש אשר בו נאספו כל המעלות אשר תשאף להן נפש הערבי. והוא היה גם אחד מגדולי המשוררים בשירי חמוש וגבורה, ושיריו לא נופלים המה משירי ענקי העמים הקדמונים: הומיר. וירגיל וטאסם וכיוצא בהם, אשר השאירו לנו רק אותותיהם ואמנם מפעלותיהם לא ידענום. זה הוא האיש אשר לא יסוף זכרו עד היום הזה מסי הערבים למן בגדאד ועד קצה ארץ תימן. ואורחת המדבר בישבה לנוח׳ תספר אך גבורותיו ונפלאותיו. יוישלם בירח ׳»בם רוורנ״ו. י) ו״ל נ׳ ענווו הציל מידו אוו נני אלומתו נעמדו נמעבר רב עד ענוו לטניר נים .