Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 117

— 117 — בדבריו, ■ויאמר להם : אי‘ תחפזו לנוס־ עמדו ונראה איך יפול דבר: רבים מההולי ים אתו לא אבו לשמוע בקולו וישובו על עקבותם« ורק שלשים בחור מגבורי החיל נותרו אתו והם משתאים. ומחרישים לדעת מה יעשה ענתר. ענתר הוסיף ללכת כדרכו והם התנהלו לאטם מאחוריו. אך מיגע לרגע חרר לבם ויאמרו לעזוב את הזקן. ולמלט נפשם מזעם הנכור ומאסו העז« אסם הזקן לא נתנם לשוב ויאמץ לבם באומרו להם : אם האמן לא תאמינו לי1 אל נא תבהלו לעבר מזה. שבו פה ומחר נראה מר. יהיה; וישמעו לעצתו. ויעמדו תחתם רוכבים על סוסיהם ואזניהם בידיהם ויהיו מוכנים ומזומנים לקבל את פני האויב עת ישוב אליהם. וענתר ואורחתו הוסיפו לעשות דרכם עד אשר באו אל מבוא הרים. ויעמד ענתר במעבר, ואת כל אורחתו העביר לפניו ויחכה שם עד עברה. ויעזבהו כחו ולא עצר כח ללכת לדרכו. עיף ויגע ישב ענתד על סוסתו ורמחו בידו. ובראותו כי נוטה הוא לנפול« וינאץ ומחו כארץ וישען עליו כאשר יעיפו הגכורים בעמדם להנסש ולשאף מעט מה בהיותם על שדה קרב. האורחה עשתה דרכה הלאה, וענתר עודנו עומד במקומו« הזקן ראה זאת ויאמר לבני סיעתו : הלא תראו כי כנים דברי, ראו איך עומד ימם ענתר־ יושב על הסוסה והוא נשען על רמחו ופניו חורו כמת. אולם חכו נא עד צאת השמש וראיתם איך יקים דברי. השמש יצאה על פני הארץ והערבים ראו את ענתר מרחוק והנהו עיף ופניו נפלו, אך בכל זאת לא ערב לבם לגשת אליו־ ויאמרו : אך אורב הוא לנו עד אשר נעבר דרכו והתנפל עלינו פתאום. ויענם הזקן: הלא תדעו את ענתר ואת אמץ לבו, הימטעתס מימיכם כי חבה על אויביו עד בואם אליו? האם לא קדם הוא את פניהם מדי ראותו אותם מרחוק? אין זאת כי אס בחו עזבו, ורק למען החרימו עימה זאת בערמה ויעמד במעבר