Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 115

— 1(5 — ישמעו אויביהם כי מת ענתר ועלו אליה והתנשאו עליה ,בדרך והתעללו בה. אך ענתר לא יכל לשמוע את קול בנית, ויאמר לה : טהרי לבשי את שריוני והגרי הרבי על מתניך ואת צניפי (כפיה בערבית) ואת פתילי (ענאל) שיטי על ראשך זרמתי קחי בידך ורכבי על סוסתי ואותי שימי במרכב אשר ישבת בו את. רק חזקי ואמצי ואל תיראי ואל תערצי בדרך כי כל רואיך יחשב כי ענתר את וירא לגשת אליך׳ והנה אחי גם הוא הולך אתך והוא יגן עליך בעתות צרה עד בואך אל בני שבטנו, והיה בבואך שם ואנבי מתי בדרך וקברתני בקברות אבותי והיה זה חסדך האחרון אשר תעשי עמי. ותעש כן עוכל׳ ותלבש מדיו ותשם חדבו על מתניה ותרכב על סוסתו, עבגר. והרמה בידה, ואת ענתר שמה במרכבה כאשר צור. אותה. ותלך לדרכה היא וכל האורחה אשר אתה. ויהי הטה בדרך ויפנימו אורחת ערבים מאויבי ע נתר. ויה, בראות אותם הערבים ויסירו את עבגר סוסת ענתר ואת רמחו ואת שריונו ויכירו גם את מרכב עובל אשר ידעוהו מזמן רב כי ראוהו תמיד במסעי ענתר עם עובל. ויראו לנפשם מכשת• ויטר מן הדרך כי אמרו אל נא יסגשנו זה כדוב שכול, ולא תהיה לנו פלטה מידו. ובאירחה ההיא היה איש זקן והוא נשיא שבטם והוא איש נבון וחרוץ ויסתכל באיש הרוכב על עבנר, ויאמר ז אינני דואר, הפעם את הגבור השחור, רם הקומה ועב הבשר, ורחב הכתמים אשר רכב תמיד על הסוסה הזאת. כי לא כרכוב ענתר ירכב הרוכב הזה, איה איפה עזוזו ואמץ לבו, ואיה איפה הוד גבורת הרוכב, בישבו על הסוסה כעל מכון נאמן, כאשר הסבננו לראות בענתר. חי נפש•; כי לא ענתר הוא הרוכב על הסוסה, הערבים אשר היו אתו החלו להאמין כדברי נשיאם, אבל כאשר