Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 114

114 - על הגמל וגם הוא ישב על הגמל, וילכו יחדיו אל עכר נהר פרת, ויהי אהרי שני ימים והם נוסעים בין גבעות עולם והררי עד. ויאמר גזר לנגיב■ עלה נא אל אחד ההרים הגבוהים וראה משם אם באנו אל מחוז חפצנו או אם עוד הוא ממנו והלאה. ויעל נגיב על פסגת ההר וירא מרחוק את מחנה ענתר חונה על יד נהר פרת מהעבר השני׳ ויגד לאדונו. וירד אדונו מעל הגמל ויבוא אל חוף הנהר וישב שם עד הערב. ויהי כבוא השמשי ויאמר גזר אל עבדו בוא נא ונעברה את הנהר ובאנו אל מהנה ענתר בחצי הלילה ואיש לא יכירנו. ויעברו שניהם את הנהר וגזר התחבא בין קני הסוף ויחכה לעת סצוא. הכלבים הסובבים במחנה ענתר הריחו כי איש זר קרב אליהם׳ ויחלו לנבח ולילל׳ וענתר אשר ישב אז בטח באהלו עם עובל, קפץ ממקומו בשמעו את קול נביחתם ויפן כה וכה לדעת את סבת הדבר, וישם פניו אל הסוף כי שמה היה נביחת הכלבים מועדת. ויהי הוא בא אל הסוף. ואיינו אשר ארב לו במסתרים, שמע את קול פעמיו ויקלע לידות עליו וירה עליו חץ מרעל ויעבר בין צלעיו. ויצעק ענתר צעקה גדולה ולקולו התחלחל גזר ויתעלף ויפל כמת ארצה ולא האמין עוד בחיים כי חשב אשר לא קלע אל המטרה וחצו לא חדר בלב אויבו. לקול צעקת ענתר יצאו כל גבוריו ויבקשו בחשכת הלילה את האויב המסתתר וימצאו את גזר נופל מת ארצה ואשפה מלאה חצים בצדו. ויביאוהו אל אהלענתר להכירהו לאור האבוקה. ויהי אן ראהוענתר ויכיר את אויבו הנצחי ויצעק ענתר צעקה גדולה ומרה ז אהה, אבדתי י הנה בא קצי! כי ידוע ידע אשר אם חצי אויבי זה נחתו בו לא יוכל עוד להציל נפשו טרדת שחת כי בלי תפונה היו מרעלים, ואין תקומה לו מיד אויבו. עובל התחלחלה לקול הקריאה הזאת ותילל ותעורר זעקת שבר על מות גבורה ומגינה, ותבן בקול גדול i ותפחד פן