Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 113

- 113 - בהמלחמות הגדלות אשר נלחם ענתר נצח את אחד מאויביו הגדולים ושמו גזר, והוא הגבור בבני שבטו ואחד הטורים הנתלים ובבור ערב אחרי ענתר. ולא חפץ ענתר להמיתו כי נכבד היה גזר בעיניו על גבורותיו. ואך למען הנקם ממנו על כל אשר הרע לעשות ׳לבני שבטו׳ עבס׳ אמר ענתר ליסרו קשה. .ויעבר חרב שרופה באש על עיניו וישרפם. ואחרי כן שלחו אל ביתו בכבוד גדול, ויהי ראש בתי אבותיו כבתחלה. אבל עם היות גזר עורי בכל זאת לא נאבדו רגשותיו׳ ותאות הנקמה לא חדלה לבער בקרבו. ואף אם אור עיניו לקח ממנו׳ לא החטיא המטרה בירותו חצים מאשפתו, כי יתר חושיו החזקים עזרוהו לבלי החטיאה, ותנואת בני שחץ וקול פרסותם היו לו למורי דרך לקלוע השערה ולא יחטיא. שנאתו העזה ונקמתו הקשה אשר נטר לאויבו ענתר, החזיקו לבו תמיד כי עור יבוא יום וידו תשיג את, אויבו וינקום נקמתו, ולכן התחקה תמיד על פעמי ענתר. ויהי דרום וינידו לו כי עגתר שב מצור על ערי פרם אשר על חוף נהר פרת׳ ואתו אורחה גדולה וגמלים נושאים מכל טוב הארץ ההיא. וידע גזר כי בשוב ענתר לתימן עליו לעבר דרך ארצו. ויצלח בו כאש רוח נקמתו, ויאמר: הנה באה עת ישועתי׳ העת אשר יחלתי לה עשר שנים, העת אשר בה אשקיט את רוח נקטתי! ויקרא לנגיב עבדו ויאמר לו: הנה עברו עשר שנות יעה למיום לקח ממני מאור עיני׳ ועוד לא לקחתי נקטתי מענתר עוכר נפשי. אבל הנה באה העת אשר בה אכבה את אש נקמתי בדמו. הנה הגידו לי עתה כי חונה הוא על יד נהר סרת׳ ועתה הרכיבני נא על נטל ובואה אתי ונתת לי את אע: והלכת עמי עד בואנו אל מחנהו. ויעש כן נגיב׳ ויושב את אדוניו׳ 15