Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 112

- 12־1 - »שומט <{ך?ה ואש ש$ש ו^למנ^ני וי^א אמצא לי ך8?מ1 חלבי אשר מדי יאך^ה?ypyy(' ובשיר אחר משיריו יאמר : ולי סוס יריץ?רקים?רוצו ולריגם וחדו קול מגבלותיו?2וח1ר הוא?ליל אפיל וצלחות אך אור;רח מ?יןז1ץיו;הל אסדהו?;?#י,?אשר יקדני?יום ^בורי <ן?ב?י :לחמו ז ויבלה ענתר את כל ימיו במלחמות רכות. וחיה מדי שובו אל ביתו מעל שדה קרב, ושב על שוסו הדוהר׳ ענגה ורטחו טבול בדם בידו. ושר שירים להגיד לבני עטו את גבורותיו אשר עשה במלחמה. ובני שבטו לבשו את בגדיהם החמודות ויצאו לקראתו : הם ונשיהם וטפם בשירים בתפים בחלילים ובמצלצלים׳ וידיהם צבועות בצבע אדום אשר יקראו לו בשם יחגא• (Henn6) והללו ושבחו את גבורם והביאוהו אל ביתו וברכוהו ועשו לו כרה גדולה והעלי לכבודו מדורה גדולה לשרסם נצחונו בין יתר השבטים. ח.־ שנים רבות עברו ומלחמות עצומות התחוללו בהן ובכלן היה ענתר המנצח י לכן נעבר נא על פני השנים ההן אשר עלילותיהן התאימו כמעט שנה שנה ונבוא אל קץ חיי הגבור העזת הזד" ונספר את דברי מותו אשר נוכל לקראם בשם "שיר יגוני" וי! וי¬ ■: 1