Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 109

— 109 כל תקוה וכי עוד מעט ונפלו כלם כעומדים אחרי חקוצר ויפנו עורף וימלטו לנפשם. וירע למולך גבורם ונשיאם את אשר עשח ענתר לבני שבטו. ויאמר t לולא עמד העני השחור כן הכושית הארורה הלזה (ענתר) כי עתה היתד! תבוסת בני שבטו שלטה! ויהי כאשר הנידו את דבריו לענתר ויקרא לאמר t;חו־פוני אויבי כי שחר מישחור עזרי אך טהר מרותי יוסיף איור'למאויי ומה־־־טז-י י_הלך אם לעכד .יחישבוני ורעיוניות, עלי מרומי שחק.יהלכו i הן 3&שר ^חטי עבס את :חסי הרם :נכרי ךוךבי האנונה ורימחי ה^רוט תהלתי יספרו: הן רק?הלכי וכחניתי אל על עליתי' רן־ד־זן׳ ןל*& ’מחסי׳ עזם־עיולם לי קגיתי ארד המערכה וגביורים אותי:כתרו כלם אחוזי חרב להכריעני:תוכרו ועת אשוב, אךרת א’ךמה בתיולע ותכ<5כי אן־מה ומאדמה מדם גכורים ^קכתי לו מולזלים .דמיון.למות לבקש דזפצו אזר אותי ואת וןבורותי לקשל ליו מצאו! ולו היה לקות גוף וגרם כי עתה. כח;רבי, .קץ 'לחייו £מתי! ובני זביד היה עוינים את ענתר על פרעו בהם פרעות פעמים רבות. ויהי מדי שטעם כי ענתר איננו בביתו ופשטו על בני שבטו ובזזו ושללו את רכושם ושבו אל משכנותם. ובבני זביד היה איש גבור היל׳ אביר לב׳ ואיש זרוע ושמו בן מחרב. וידיי