Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 110

110 — הוא אשר עורר תמיר את בני שבטו לעלות על בני עבם וי^התגרה בהם, ובן מחרב עקב את ענתי בכל דרכיו ויתנכל להמיתו. ויודע הדבר לענתר ויעל על בני זייד להמית אך את בן מחרב, זעום נפשו ולא מצאהו בביתו כי נמלט לנפימו בשמעו כי ענתר עולה אליו לקחת את נפשו. ויעבר ענתר בכל הערבה׳ ועקבות בן מחרב לא נודעו לו. ויהי הוא סובב במדבר וישמע קול נהמת כפירים, ותפעמהו רוח גבורה ויבוא אל מטרותיהם ויהרג מהם שלשה 0 ויקרא לאמר : בני שחץ! רגזו.מארי <1ךב'ות אשר לביו יחסץ כל־הייום קרביות. ביואו אחרי י וראיתם;לגליות קבקעיות ו;ף'ות מכתקות, לזקיתיו שיי משלבות ובפירי ארייות מפג:ריהן:שבעו' ולגוריהם מלחוממיו טךף';ביאו! ובכלות שירתו אל הכפירים פנה אל בן מחרב ויאמר: ה1י, בן־מחרב! לא עיור מלזיה אחרי בקשתיך גם נשיך בךאיךנך 7עלי עיוד תת^אך;ה ולא משכנויתיך' בי1שביהם ישבו בי מעונות לעיורב ולדיה .יהיו! אל קדמה מנפשך בי קידך'אפל I לכן ’לצודני אל־נא תל1אטץ הן ציד מיד ציד ^לט M) לדעת אהדים מםוםוי הערבים עלה מטשר הנשירים אשר!הטית ענד,י ביםיוזייו לארבעים ותשעה. *)לדעת אתרים מטופרי הערבים ני את שני הבתים האלת אםר לאיש אהרי דשםואב׳ יקמן, אי* *ר בקש להמיתו למען5ןחת את אהובתועובל לולאשה טרם יקהה ענתר.