Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 108

— 108 כי עלה מעליהם" אך בני שבטו לא תכנו את רוחו הנעלה ולא ידעו כי מחמלתו עליהם לא חפץ לעזבם, ויאמרו עליו כי ששל־ נפש הוא ומוג לב על סבלו את נאצותיהם וילעיגו לו באמרם כי אך לשוא יפאר כי נפשו הטהורה מכל חלאה לא תקבל את נאצת מנאציה. אז חרה בהם אף ענתר ויקח את אשתו ואת אהלו ורכושו ומקנהו" ויבוא אל בני עומר וישב בתוכם. ויהי כשמיע בני חוזן ובני גשם כי עזב ענתר את בני שבטו, ויעלו על בני עבם למלחמה וילחמו בהם" ויבזו רכושם" וינה נו את המלקוח" וישלח קיש בן זהר נשיא בני עבם בימים ההם" אל ענתר לקראהו לעזרתו. וימאן ענתר להישיעהו. ויהי כאשר הרבו בני הוזן וגשם את המהומה בבני עבם ותצאנה כל נשי השבט ובנותיו אל ענתר ותתחננה לפניו כי יבוא לעזרת שבטו, וירך לב ענתר מאד ויזכר כי בני שבטו המה ואף אם מררוהו וישטמוהו, אין תפונה, כי קנאת זרים עשתה זאת. ויעל וילחם בבני הוזן ונשם ויכם שוק על ירך מכה רבה עד חרמהז ואת כל אשר לקח!{ השיב ענתר אל בני שבטו. ומהיום ההוא והלאה כבדו בני עבם את ענתר נכורם וירוממוהו עליהם ויהי תפארתם כל הימים. ומלחמה היתר, תמיד בין שבט עבם.ובין בני שבט תמים• ויהי כאשר ארכו המלחמות ויאמר ענתר לעלות על בני תמים ולשים קץ לתלאות בני שבטי. ויעל ענתר על בני תמים למלחמה. ובימים הדם היה מולך בן חביב,אחד.הגכורים אנשי השם, לנשיא עליהם. ויצא מולך וכל בני שבטו לקראת ענתר והעבסים היו אתו. וילחמו מאז הבקר עד הערב. ויחזקו בני תמים על בניעבם ויניסום וירדפום, וידם אוחזת בעורף אנשי חרמם. אז עמד ענתר בפניהם ולא נתנם לרדף אחרי בני שבטו. ויתגבר עליהם ענתר ויך בהם מכה רבה עד הכניעו אותם. ויהי כראות התמים כי אפשר,