Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 107

— 107 — לבם נגדו. וירא מולך כי ימיט רעה אל ביתו אם יוםיף למרר חיי ענתר בטנעו ממנו את בתי, ויאמר אל.בני שבטו 5 דברו בלאט אל ענתר לאטר; הנה חסין בך מולך אם רק תתן לו מהר בתו אלף נאקות ‘> צפיוך־יות (אלנוק אלעצאסרןה) אשר מקומן ב?ןךק אשר בנמל פרם. ומולך ידע כי רב הדרך מערב ארצה פרם. ויעש זאת למען הפילו בידי הפרסים ולהחלץ ממנו. ויהי כאשר הנידו לענתר דברי מולך ויישרו בעיניו. וישם ענתר לדרך פעמיו ייקח את אחיו ומבחר פרשי עבס אתו. ואחרי ירחים טפסר באו אל גבול פרם. ויבוא ענתר אל מנדר מלך ערק, ואחרי אשר נלחם לו מלחמות גדולות בהפרסים, נאות מנדרלתת לו אלף גמל מגמלי הצפורים. ויבקש טמנו כי לא יעזב ארצו כי אם יביא את עוכל אליו וישב בהיכלו כל ימי חייו. אסם ענתר לא נאות לו ויאמר לשוב אל ארצו. ויהי כאשר בא ענתר אל ארצו ויביא את הנמלים אל מולך דודו. וירא מולך כי הקים ענתר את דברו ולא יכל עוד למנוע ממנו את בתו, ויתנה לו לאשה. .ז. ויהי כראות בני שבטו,' עבסי כי לא יוכלו לענתר בכל תחבולותיהם ויוסיפו למררהו ולנאצהו כי אמרו אולי יצר לו לשבת בתוכנו ועלה מעלינו ושב אל פרס ולא תשלוט ידו בנו שלטת, לי לא יכלו לראות את העבד!הכושי מתגברעליהם. אולם ענתר, נדיב הלב, הבליג על כל תמרוריהם ונאצותיהם ולא עזב אותם כי ירא סן תדבקם הרעה מהשבטים׳ העוינים אותם, כאשר ישמעו י) נאקהנלעון מענה (יבנה ש־ק א׳> נש‘ נקנה כנו נאקה נע.־נ־,־1.