Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 105

— 105 — אליו ענתר לדבר אדות עוכל ואמר לענתר: צא והלחם לי כשבט פלוני והבא לי ראשי גבוריוואז אתן לך את בתילאשה. ולפעמים אמר לו לצאת למלחמה לקראת כפירים ובני שחץ׳ כי אמר אולי יבוא יומו ומה לי ממנו. אשם ענתר לא נפל בירי קמיו. ובכל זאת מצא לו מולך תואנה לבלי תת לו בתו. ויהי היום ויבוא ענתר אל שדוד אביו ויתחנן אליו כי ידבר עם אחיו אדות עובל; ויגער בו אביו'ויאמר לו : הוי בן נעות המרדות! איך תרהיב עז בנפשך לדבר באזני כדברים האלה f■ הטרם תדע כי אץ לך חלק ונחלה עם בני? הלא בן אמתי אתה, והאות האחר אשר יעיר עליך כי לעברות נולדת לא יתנני לחשבו כאחד מבני ואיך אתן בת אחי בחיקך. אז חרה לענתר מאד גייאש מקחת את עובלי וישם פניו המדברה ויאמר להתבודד כל ימי חייו. ומדי לכתו במדבר נשא קולו בבכי ויאמר: "אך לשוא אעטל למצא חן בעיני כני משפחתי" אך לשוא "אצא להלחם נגד אויביהם, אך לריק איגע להלחם נגד גורלי "המר! אהה! בני שבטי אלה ימררו חיי ויפרשו רשת לרגלי! *מי יאמין כזאת כי הם יהיו לי לשטן בדרך, וכצפעונים ינשכי "רגלי למען אפל שדוד 1׳-עת אלחם למענם לכן מלך ידמונץ «אך בעת שקט ושלוה׳ יזבח כי כושי אנכי וקראו עלי מלא: הוי ׳עבד בן זביבה! אהה, לולא האהבה היוקדת בלבי כיקוד אש. ׳לך ולבית אביך׳ ד,יכלתי להבליג על תמרורים כאלה? אך מה *אוכל לעשות ובתוך עמי את יושבת׳ ולהרע לשבטי! בגללך לא ״אוכלה•! ״האח עוכל! תמונתך כ• אחזה אשכח כל יגוני ועמלי׳ ׳וכל תלאות נפשי כאין תחשבנה לי. אך מה מאד יכאב ויראב "לבי מדי זכרי כי רק בחלום אחזה תמונתך ובהקיץ לא יתנוני ״לויאותה. אהה! מה אומלל הנני בלעדך! אך לא לנצח יתעמרו 14